כל הפוסטים של אייל פרץ

לפני כשנה כתב טור על היותו גדול מימדים, עמוס בהלקאה עצמית ומלא ברצון להתחייב בפני עצמו לשינוי. היום, כחודש ימים

מלאך הכתיבה של אייל פרץ קם מתרדמת החורף והוביל אותו לשני סיפורים מרגשים על מלאכים בדמות בני אדם. מתברר שוב

זה המקום בו עולם הפנטזיה ועולם המציאות נפגשים. נפגשים בנקודת כיעור, השפלה וניצול. זהו משכנו של המקצוע העתיק ביותר

זהו יישוב שתושביו פועלים להתפתחות, יוזמה ויצירתיות. הוא אינו מחזיק במחלקת רווחה וסעד כי אין צורך בה. הילדים, הצעירים

אייל פרץ פגש בה. אוקראינית במוצאה, גבוהה, יפהפיה, עיניה כחולות וגזרתה מושלמת. אך היופי החיצוני מנוגד לכיעור הפנימי אותו

אייל פרץ החליט הפעם לא להרבות במילים ולגשת ישר לעניין, והעניין הוא בין חלום למציאות. הוא חולם, לא חולם,

הפלאפון צלצל באישון לילה. הוא לא היה מסוגל להתאפק. גם אני לא. המילים הכתובות שלי עוררו אותו. הוא התעורר, אני

אלוהים, הו אלוהים. מה הסיפור האמיתי שלו? הרי זה לא שהוא אמור לדאוג לכל אחד ואחת מאיתנו ולהשביע את רצונינו.

כשהגיטריסט שלי הסב את תשומת ליבי לכך שאני שר כאב, כותב כאב ומלחין כואב, הלכתי ישר לייצר לי שברון לב

געגועים ונוסטלגיה – אחים תאומים אך לא זהים. שניהם יכולים בקלות על ידי הבמאי להפוך למלכודת קיטש וקבעון. אנחנו, ילידי