• דבר העורכת
  • Facebook
  • YouTube
מגזין קפה – הווה עתיד אנשים
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
מגזין קפה – הווה עתיד אנשים
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
ראשי » כללי » אל תפריעו לבלוז שלי

אל תפריעו לבלוז שלי

Avatar alon

כשהגיטריסט שלי הסב את תשומת ליבי לכך שאני שר כאב, כותב כאב ומלחין כואב, הלכתי ישר לייצר לי שברון לב נוסף. איך אני אהפוך למכונת להיטים לשמחות? לא המצאתי את זה. ההיסטוריה רצופה בסטארים רבים גדולים שליבם נשבר לפני שהגיטרה נשברה

אל תפריעו לבלוז שלי

באחת ההופעות שלי ניגש אלי הגיטריסט שמנגן איתי זה כשש שנים, ואמר לי: "אייל, כשאתה שר זה כאילו אתה שואג את כל מה שיושב על ליבך…גם כשאתה כותב שירים, תמיד יש כאב וזעקה בין השורות. אתה לא יכול לכתוב שירים שמחים כאלה שירקידו את האנשים?".

חשבתי על דבריו והלכתי לייצר לי שברון לב נוסף ובלוז חיים חדש…מה, אני עכשיו אהפוך למכונת להיטים לשמחות? איפה האמת שלי? איפה חיבוטי הנפש שלי שממלאים את כוסית הדיו של פולמוס הכתיבה שלי?

דומה שהרעב, האנונונימיות, הצמא להכרה וביטוי מכאובי החיים והנשמות המורכבות והפגיעות הם הרחם הפורה ביותר ללידת יצירות המופת שעצבו ומעצבות את חיינו. בהסכמה הדדית של שני הצדדים, אנו הנהנים העיקריים מפרי כאבם.

ישנו ערך מוסף משמעותי ביותר לסבל החיים ורציצות הנפש של האמן, שמובילים אותו ללכת עד הסוף. הרעב והצמא לבטא את הכאב והסבל מולידים את השיא האמנותי.

למעשה, ייתכן ובעת כתיבת שורות אלה נכתב ה-"Let It Be" הבא שלנו או עוד ספר או ציור מופת קורמים אור וקווים…

מיילס דיוויס אמר שהמוסיקאים הכי גדולים הם אלה שאף פעם לא יזכו להכרה, וכדי לבסס את מסקנותיי בחרתי במספר דוגמאות מהארץ והעולם:

ג'ניס ג'ופלין הזריקה ושתתה את נפשה למוות. כנראה שהיא שנאה את עצמה ואת חייה רצופי הסבל יותר משאנו אהבנו ועדיין אוהבים אותה ואת קולה הסדוק.

אלביס פרסלי שתה כדורים והאביס את גופו ונשמתו למוות בגלל שברון הלב מעזיבתה של פרסיליה עם מאמן הקראטה שלה. לא יעזרו אלפי המעריצות שמרטו שיערן מכל הזזת אגן ומכנס צמוד עד להתפקע – הוא רצה אותה וחלם על חיים שפויים.

מייקל ג'קסון, הוא חווה ילדות אלימה פיזית ומינית כדי להפוך להיות וורסיה גרוטסקית של עצמו.

ג'ימי הנדריקס, כילד שננטש מגיל צעיר, יילל עם החשמלית שלו את מכאובי הנפש בעודו חובש בנדנה ספוגה בסמים ממריצים. כנראה שהוא העניק שיעורים פרטיים ליוסי אלפנט, עוד גאון מוסיקלי ישראלי שחי ברפש הסבל והזריק עצמו למוות…

טינה טרנר ספגה אלימות והואבסה בסמים כדי לפרוץ לתודעתינו בשנות ה-80 עם "Privet Dancer" ו-"Whats Love Got To Do" ועוד…

ומה עם ריי צ'ארלס שהזריק את מוסיקת הגוספל ולחם ללא חת יחד עם מכונת הסקס והקצב, ג'יימס בראון, כדי שקולם של תופעות הטבע המופלאות של הקולות השחורים ישמע מחוץ לגיטאות העמוסות בהירואין וספריי לתספורת האפרו?

קורט קוביין, ג'ים מוריסון, איימי ויינהאוס (שבוודאי נותנת בראש עם ג'ניס שם למעלה)…

מרלון ברנדו חי חיי אומללות ובידוד בין תפקיד חיים למשנהו…

זוהר ארגוב אמלל את כולם ואת עצמו עד מותו העלוב כדי לסלול דרך לאפלייה מתקנת והכרה באחיו המסלסלים…

אני יכול לתת עוד עשרות דוגמאות, אבל זה עלול לעייף, אז אפסיק כאן.

אין זמן

היום אנחנו חלק מדור האינסטנט הדיגיטלי, כשקצב החיים והמטבוליזם שלנו בעיכול אמנים חדשים מהיר ביותר, ובעודינו מטפחים לנו כוכב נולד חדש אנו כבר נושאים עיניים לזוכה הטרי ב"דה וויס" הבא. אין לאמנים מספיק זמן מסך להביא את האמת שלהם. למעשה, הם ממהרים לייצר את הרינגטון הבא שיספק אולי להם ולמפיק שלהם עוד כמה שקלים…אתה רואה זמר ששר בעיניים מצועפות שיר על כאב ואהבה נכזבת, כששרירי הלב שלו בכלל עוד לא עמדו בשום מבחן אמיתי של הטירונות ומסע הכומתה של החיים…

אז מה עם האמנות? מה עם כוחה של המילה? מה עם קצת עצב אמיתי?

בין כל תיבות הקצב המטורף בפזמון של החיים מתמעטים והולכים האנשים שיש להם את הכוח והזמן להקדיש להאזנה לעוד אלבום מופת מחתרתי. זה הרי עלול לגזול מאיתנו את זמן האיכות שלנו מנפלאות התבונה של הפייסבוק.

 

 

Avatar

אלון סוזי |להציג את כל הפוסטים של alon


« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

חייבים להתחבר כדי להגיב.

שינוי הקונספציה

שינוי הקונספציה

אתם שטים ביאכטה כשלפתע אתם מגלים שהיא מתמלאת במים. מה עושים? מרוקנים את המים עם דליים או מחפשים את הסיבה

אנחנו לא עקומים, המוח שלנו פשוט מתנהל אחרת

אנחנו לא עקומים, המוח שלנו פשוט מתנהל אחרת

הכירו את אנשי ה'מולטי פוטנציה'. הם עוסקים בו זמנית במספר תחומים, סקרנותם מובילה אותם לחיבור בין עולמות שונים ויש להם

הרשמה לדיוור
דרוש מהפך

דרוש מהפך

מערך שלם של אבחונים בנינו כדי לאפשר לילדים שלנו להגדיר את עצמם דרך העיניים המוגבלות שלנו. כן, אצלנו נמצאת המוגבלות

"העיוות זועק לי מכל פינת מציאות שאני נתקלת בה"

"העיוות זועק לי מכל פינת מציאות שאני נתקלת בה"

במשך שנים שימשה כעיתונאית בערוצי תקשורת מובילים וסיקרה את המערכות הפוליטיות, אך חייה השתנו בקיץ 2011, עם פרוץ מחאת

אודות Cafe

מגזין cafe מעניק ידע חדש, תובנות רחבות ונקודות מבט שונות ומגוונות בכל תחומי החיים: התפתחות אישית, חינוך, חברה, כלכלה, טכנולוגיה, הורות ועוד.

המגזין נולד בשנת 2011 בעקבות הרצון לעזור לבני האדם לחולל שינוי בחייהם, להגמיש את מסגרות החשיבה שלהם, להתחבר לכוח הפנימי והאמיתי הקיים בתוכם ולהתחבר לעולם חדש המציע יצירתיות גדולה, חשיבה חסרת גבולות ותוכן חדשני בכל טריטוריות החיים. הוא נועד לזרוק חכה לאלו הסקרנים לדעת, המתמידים לשאול והחפצים לפרוץ דרך הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית
לפרטים נוספים כנסו לאתר שלי:
www.sarit-zs.co.il

הרשמה לדיוור
קטגוריות
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • טכנולוגיה ויזמות
  • רוח ומדע
  • כלכלה
  • עולם הרכב
מגזין קפה
  • דבר העורכת
  • ראשי
  • תנאי שימוש ותקנון
  • הצהרת נגישות
נבנה ע"י ByTheWeb

סרגל נגישות

    • visibility_offהשבת את ההבזקים

    • titleסמן כותרות

    • settingsצבע רקע

    • zoom_outזום (הקטנה)

    • zoom_inזום (הגדלה)

    • remove_circle_outlineהקטנת גופן

    • add_circle_outlineהגדלת גופן

    • spellcheckגופן קריא

    • brightness_highניגודיות בהירה

    • brightness_lowניגודיות כהה

    • format_underlinedהוסף קו תחתון לקישורים

    • font_downloadסמן קישורים

    • לאפס את כל האפשרויותcached

    • נגישות לייט
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס