בהתחלה חשב שי דהרי, אמן מחזור, שאהבתו לארגזים היא בגדר סטייה אבל כשהבין שלרבים מסביבו יש צורך בארגז לשימוש כלשהו – הוא פצח מיד במלאכה. עגלה עמוסה בארגזים שהגיעה לפתח הסטודיו שלו הייתה יריית הפתיחה להפיכתם של הארגזים לשולחנות קפה יחודיים, לספריית מדפים מעוצבת, לארגזי צעצועים מסוגננים ועוד. מי רצה ארגז ולא קיבל?
בזמן האחרון אני מוצא את עצמי מתרגש מארגזים. חשבתי לעצמי שייתכן וזה סוג של סטייה…ממש סטייה. אני אסביר: כשאני רואה ארגז אני מיד הופך בראשי מה אפשר לעשות ממנו ולאלו שימושים נוספים הוא יזכה בהתגלגלויות שלו בכדור הארץ. זה הגיע למצב שאני יושב בסטודיו שלי ו'עף' במוחי על רעיונות וקומבינציות שאפשר לעשות עם הארגז במשך שעות.
היה לי חשש של ממש כי מדובר בסטייה אך במהרה גיליתי שרבים מהסובבים אותי מוצאים חיבור מיידי וצורך כלשהו בארגז טוב. ארגז לטרקטורון, כקישוט לסלון, לאחסנת ציוד, ארגז צעצועים מסוגנן לילד…אין סוף לשימושים. השימושים כה רבים והם חוצים תרבויות, מעמדות ותקציבים.
הם חינמיים, מתמזגים באופן מושלם עם מגמת המחזור ובעלי מראה מחוספס ומשומש כראוי. פלא שארגזי העץ הפכו ל'שוס' בזירת העיצוב? הם מופיעים בכל מקום: כספריות, כארונות מטבח, כשולחנות צד, עציצים ואפילו כגרמי מדרגות. הם מתאימים מאוד לחלל שמעוצב בסגנון ה"ג'אנק", אבל גם בדירה בעלת עיצוב מודרני הם יכולים להשתלב בקלות כאלמנט מפתיע.
לפני זמן מה הגיעה לסטודיו שלי עגלה מלאה בארגזים. התרגשתי כמוצא שלל רב. שיתפתי בהתלהבות כל מי שרק רצה לשמוע, ולהפתעתי גיליתי שכולם רוצים ארגז. זו לא סטייה שלי. זה רצון של רבים.
כל הדרך משביל התפוזים
הארגז כבר מגיע עם אופי משלו. יש לו זהות והוא מחבר אותנו לתקופות. הארגז מספר סיפור בהווה על העבר. הוא שם, במראה ה'חוצני' שלו, מזכיר בנוכחותו תמונות ומראות מחוץ 
לבית מתקופות שונות ורגעים קסומים. אי אפשר להתעלם מארגז תפוזים עשוי עץ, חבוט מעשרות אולי מאות העמסות על עגלה שנרתמה לסוס או לטרקטור. טוב, למעשה אפשר להתעלם, אבל לא כשהארגז הזה הופך לחפץ מרהיב ופונקציונלי שמשלב בתוכו סטייל, שיק והומור.
הדילמה הגדולה בתהליך המטמורפוזה שעובר הארגז ובתהליך שינויי יעודו היא איך להשאיר את המראה הגס והייחודי שלו מחד, ולחדשו ולהכניסו הביתה למקום של כבוד, יופי וסטייל מבלי לפגוע באלמנטים החדשניים הקיימים בחלל הבית מאידך.
איך מכניסים אביזר "חוץ", שהתגלגל והתלכלך במחסנים ובמוקדים תעשייתיים אל תוך "תלבושת" עדינה ומסוגננת אותה לא לבש מימיו? איך נשדך בין הארגז לבית וניצור ביניהם חיבור של הרמוניה ו"יחסי גומלין"?
התשובה לכל השאלות הללו היא ש"תהילת העולם" של הארגז לא נוטשת אותו לרגע. הוא הופך מארגז נטוש לחפץ ייחודי. ה"כושי" עשה את שלו אבל אנחנו לא נותנים לו ללכת אלא מוליכים אותו לדרך חדשה.
הדבר הבסיסי והמתבקש ביותר הוא ליצור מהארגזים מדפים, סימטריים או א-סימטריים. אני באופן אישי אוהב אותם בשימושים נוספים, בעיקר אלה המפתיעים.