• דבר העורכת
  • Facebook
  • YouTube
מגזין קפה – הווה עתיד אנשים
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
מגזין קפה – הווה עתיד אנשים
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
ראשי » כללי » גם לי יש מאהב!

גם לי יש מאהב!

בלהה תורן בלהה תורן

המיידעלך נדהמו כשסיפרתי להן על ההוא מאוניברסיטת פרינסטון, אבל כשהטרנטה מודל 45 ישנה לידי בלילה נפל לי האסימון

גם לי יש מאהב!

כן, לכולן יש. לפחות בבית הקפה השכונתי, כשעולה הנושא הרגיש הזה, מזדקפות המיידלעך (בנות גילנו), זוקרות חזה משופץ או נתמך, ומעלות את החיוך הקטן הזה האומר: "מה שאני כבר שכחתי בנות, אתן עוד לא חוויתן!". ומתחילות המעשיות…

"עמדתי על סיפון ספינת השעשועים..", מספרת חברתי הטובה נחמה, זו שככל שהיא מזדקנת היא הופכת לקרואלה דה וויל. "ואז ניגש אלי קברניט הספינה ואמר בעיניים מצועפות: 'את יפיפייה כשהרוח מבדרת את שמלתך!', ומה שקרה אחר כך בלילה, בתא הקברניט ובין חבלי המפרשים לקול רחש הגלים, עוד יסופר בתולדות ישראל!".

אני, שכל הבדיחות מתוייקות אצלי בראש על פי מדורים, נזכרתי מיד בבדיחה הישנה על הגברת בת גילנו, שעמדה על סיפון האוניה כששמלתה מתבדרת ברוח וידה אוחזת בכובע קש מצויץ. ניגש אליה גבר צעיר ואומר לה: "גברתי, למה את מחזיקה את הכובע? תחזיקי את השמלה ,רואים לך את כל המחזה". עונה לו היפיפייה בחן: "מה שמתחת לחצאית בן 65… הכובע חדש, רק מאתמול". הסיפור הזה טרגי, ממש כמו כל השיחה הזאת על "מאהב", אבל אני ממשיכה להקשיב. עכשיו מספרת חברתי הטובה צילה, זו שמעמידה את כולנו בצל, שבאמצע הטיסה ללונדון, עזב הטייס את הקוקפיט, ניגש אליה ואמר שמעולם, אבל מעולם, לא עלתה למטוס שלו אישה כל כך מדהימה…ומיד כשנחתו בלונדון הפך הטייס את לונדון ואת צילה הנדהמת לאלף לילה ולילה. גם שושנת אולגה, הצעירה מכולנו, לא טמנה ידה בצלחת והוסיפה את סיפורה הרומנטי על אותו לילה ברכבת, כשניגש אליה נהג הקטר ואמר….

הוא אוהב אותי עגולה

כאן כבר לא יכולתי יותר. ואני, מה איתי??? למה לי לא קורה שום דבר??? אני כבר מסתובבת בדרכים, באוויר, ביבשה ובים 65 שנים תמימות ומעולם לא פנה אלי איש, בטח שלא קפטן של אוניות, ולא הציע לי דבר! ואם העזתי ושאלתי בקול חרישי "מה השעה?" או "איזו תחנה זו?" הביטו בי הגברים בעיניים נזעמות, כאילו ממש הטרחתי את מנוחתם ואת רצף המחשבות ההגותיות שלהם וענו לי בכעס: "מה אין לך עיניים? אין לך אוזניים?" ( מה שלא כל כך רחוק מן האמת, בגילנו).

אבל אתמול קרה הנס. נפל לי סוף סוף האסימון: הן מספרות ובהתלהבות! לספר? – גם אני יכולה! ואף אחד בעולם לא יוכל לסתור את העובדות כי מאהב, ובמיוחד קברניט או טייס שרמנטי, פוגשים באינטימיות כשאף אחד לא רואה, אז כזה גם אני יכולה לברוא!!!

אז התחלתי לספר… ובלספר אני שמה את כולן בכיס הקטן!

סביב השולחן בבית הקפה שררה דממה צועקת. המיידלעך השפילו מבטן, כולן הקשיבו לסיפור המאהב שלי ובחשו בעצבנות את שאריות הקפה ההפוך נחמה חברתי "טובת הלב" התחילה לאסוף באצבע רועדת את פירורי עוגת הגבינה הדיאטטית שסיימה מזמן, שושנת אולגה התחילה להשמיע אנחות קלות, כאלו שהדף לא יוכל להכילן, צילה, שמעמידה את כולם בצל ישבה מוצלת עם עננה כבדה על פניה.

המאהב שלי היה מושלם! הרגע, ממש הרגע, יצא היישר מתוך טלנובלה דרום אמריקאית הזויה.המאהב שלי היה מלא מחמדים. ריבועים על הבטן, רגישות, אינטליגנציה, הומור ואפילו, כן ואפילו, לא חסכתי ממנו שני תארים מאוניברסיטת פרינסטון.

ניצחתי! המאהב שלי דחק את כל המאהבים האחרים הצידה. הזמנתי עוד הפוך קטן, ועל מנת לחגוג את הניצחון באמת הוספתי קרואסון שוקולד גדול!

כשהבנות הביטו בעין מחנכת על הקרואסון, דפקתי את המסמר האחרון על ארונן:"המאהב שלי אוהב אותי עגולה. הוא אמר שהוא רוצה הרבה ממני!". זה היה כבר יותר מדי לבוקר החגיגי הזה, אז התפזרנו, והפעם בלי נשיקות. עם ביי קצר צהוב מקנאה.

כל הדרך הביתה, שרתי: "יש לי מאהב! שתתפוצצנה כולן! וירטואלי, אבל מושלם!"

המנוע עוד פועם

בלילה, כשהתפניתי לשוחח עם אדם חכם באמת, כלומר עם עצמי, שאלתי שאלה ממש נוקבת: "בילהוש, את הלא ממש בפריים טיים של חייך. 65 זה ה-40 של פעם. עדיין יש לך את כל השיניים בפה (מחוברים עם כמה גשרים, אבל הרוב שלי), יש לך עדיין ציצים שלא מגיעים לברכיים (סוד הפוש אפ), השיער שלך אומנם אחד לבן אחד שחור, אחד לבן אחד שחור… (ושואלים אותך לפעמים:" איך את צובעת אותו ככה?"), אז למה, לעזאזל, למה אין לך באמת מאהב?"

התשובות התחילו להגיע לאט לאט, כשאמנון שלי כבר ישן עמוקות והשמיע מוסיקת לילה זעירה. אמנון נאנח עמוקות והתהפך מצד לצד (צריך דחוף להחליף את המזרון. הקפיצים בצד שלו הלכו). אין לי מאהב כי אני מסתפקת בטרנטה משנת 45 שישנה לצידי. טרנטה טרנטה אבל עוד עולה את העליות, והמנוע עוד פועם ונדלק!

אין לי מאהב כי הוא פשוט מיותר. אבל לספר עליו? אין לי שום בעיה, אני אמשיך לספר ניסים ונפלאות. אם כד השמן הקטן הספיק לשמונה ימים בלבד, הסיפורים שלי יוצקים גלונים של שמן ל"מדורת השבט" של בנות גילנו ויספקו חומר לשיחות בית הקפה מעתה ועד עולם או עד שסיפורי המאהבים יוחלפו בסיפורי קופת חולים.

בלהה תורן

בלהה תורן |להציג את כל הפוסטים של בלהה תורן

גיל: הרוויחה כל קמט ביושר.
מצב משפחתי: נורא! 20 שנה בעלה, אמנון, והיא היו מאושרים. עד שנפגשו.
השכלה: גבוהה. תיאטרון/קולנוע/ספרות באוניברסיטת ת”א (בחרה בחוגים שהביקיני ומחבט הטניס החליפו ספרים).
מקצוע/עיסוק: בדרנית האוספת פאשלות ופדיחות והופכת אותם לסיפורים מפולפלים, מצחיקים ומעוררי מחשבות.

פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

חייבים להתחבר כדי להגיב.

אנחנו לא עקומים, המוח שלנו פשוט מתנהל אחרת

אנחנו לא עקומים, המוח שלנו פשוט מתנהל אחרת

הכירו את אנשי ה'מולטי פוטנציה'. הם עוסקים בו זמנית במספר תחומים, סקרנותם מובילה אותם לחיבור בין עולמות שונים ויש להם

"להיות הכי פסימיים עד ההחלטה והכי אופטימיים אחרי ההחלטה"

"להיות הכי פסימיים עד ההחלטה והכי אופטימיים אחרי ההחלטה"

קשה לכם לקבל החלטות? מפחדים לקחת סיכונים? נכשלתם כבר מספר פעמים? לא עשיתם את השינוי בזמן? לפרופסור יוסי יסעור, מרצה

הרשמה לדיוור
דרוש מהפך

דרוש מהפך

מערך שלם של אבחונים בנינו כדי לאפשר לילדים שלנו להגדיר את עצמם דרך העיניים המוגבלות שלנו. כן, אצלנו נמצאת המוגבלות

"העיוות זועק לי מכל פינת מציאות שאני נתקלת בה"

"העיוות זועק לי מכל פינת מציאות שאני נתקלת בה"

במשך שנים שימשה כעיתונאית בערוצי תקשורת מובילים וסיקרה את המערכות הפוליטיות, אך חייה השתנו בקיץ 2011, עם פרוץ מחאת

אודות Cafe

מגזין cafe מעניק ידע חדש, תובנות רחבות ונקודות מבט שונות ומגוונות בכל תחומי החיים: התפתחות אישית, חינוך, חברה, כלכלה, טכנולוגיה, הורות ועוד.

המגזין נולד בשנת 2011 בעקבות הרצון לעזור לבני האדם לחולל שינוי בחייהם, להגמיש את מסגרות החשיבה שלהם, להתחבר לכוח הפנימי והאמיתי הקיים בתוכם ולהתחבר לעולם חדש המציע יצירתיות גדולה, חשיבה חסרת גבולות ותוכן חדשני בכל טריטוריות החיים. הוא נועד לזרוק חכה לאלו הסקרנים לדעת, המתמידים לשאול והחפצים לפרוץ דרך הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית

הרשמה לדיוור
קטגוריות
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • טכנולוגיה ויזמות
  • רוח ומדע
  • כלכלה
מגזין קפה
  • דבר העורכת
  • ראשי
  • תנאי שימוש ותקנון
נבנה ע"י ByTheWeb
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס