איריס בוקעילמה "צוק איתן" זו מלחמת אין ברירה? מדוע העם היהודי סטה מייעודו המקורי? כיצד באה לידי ביטוי הסטייה? ואיך ממשיכים מכאן? איריס בוקעי מציגה את נקודת המבט התודעתית, הגבוהה והחדה על ההיסטוריה, ההווה והעתיד
המלחמה שמתנהלת כעת המכונה בנקודה הזאת "צוק איתן", היא אכן מלחמת אין ברירה. אם כבר נכנסנו אליה, כדאי שנעשה כל מה שנדרש – במלחמה כמו במלחמה. אבל היא כזאת מאחר שבהתנהלותנו עד כה, ויתרנו אינספור פעמים על הברירה הנכונה יותר שניצבה בדרכנו.
אם נדמה לכם שבדבריי אני מכוונת לאופן ההתנהלות שלנו אל מול הבעיה הפלסטינית, אז לא. זהו רק תוצר לוואי של חוסר הבנה בסיסית של מהות הקיום שלנו כעם בקרב העולם כולו. בנקודת הזמן ההיסטורית הנוכחית, אנחנו מתמודדים עם הסימפטום הפלסטיני, אבל ההיסטוריה שלנו הרי רצופה בהתמודדויות מהסוג הנ"ל בכל מקום בעולם.
כל העוסק בתחומי המודעות יודע שהקשיים שלנו עם הסביבה שלנו הם הוכחה להתנהלות עצמית שגויה. הווה אומר, שאם אנחנו סובלים במשך אלפי שנים מהתעמרותם של עמי העולם בנו, ככל הנראה, משהו במהות שלנו נסתר מהבנתנו.
אני רוצה הפעם להתרחב אל מעבר למודעות העצמית הנקודתית אל מרחבי התודעה – תודעת העם ותודעת הייעוד והתפקיד שלנו כעם בקרב אומות העולם ובבריאה.
אפתח במדע בדיוני ואעבור לסיפור המקראי.
אנחנו פוסעים בצעדים גמלוניים למדי בראשיתו של עידן חדש – עידן האש והאוויר. העידן הזה יצא לדרכו באופן רשמי בסוף 2012 (אותו תאריך מפורסם שכל הנביאים לא הצליחו לראות מעבר לו וניבאו בו את סוף העולם. על הסיבות לקוצר ראייתם הרחבתי במאמר שפרסמתי כבר לפני שנים בשם 2012 – סוף העולם?).
העידן החולף עסק בחקר המים והאדמה. זהו סוג מחקר שמהותו הפוכה לגמרי מסוג המחקר של האוויר והאש. המים והאדמה הם יסודות איטיים, המייצרים מסגרות חשיבה ופעולה. תהליך הבדיקה שלהם הוא מובנה ולינארי. יסודות האש והאוויר הם יסודות דינאמיים ומהירים מאוד, שאינם נענים בקלות לתבניות.
כדי לסבר את הדעת, חשוב להבין שעידן האדמה ארך כ- 14 מיליארד שנים ארציות. הפנמת המעבר לעידן החדש לא יכולה להיות מידית. האנושות מתקשה להשתחרר ממחקר המים והאדמה, ומתבניות התהליכים המוכרים מעידן זה. אין זה מפני שזו מהותה, אלא מפני שהיא עסקה בסוג מחקר זה לאורך עידן כה גדול, עד כי נחרט בה הרושם שזו האוריינטציה היחידה שקיימת. מה-גם, שבני האדם נתונים בתוך מעבדת המחקר שלהם כחלק מהניסוי, ומתקשים לנתק עצמם ממנה.
ניתוק זה מההבנה של המקור הרוחני שלנו נובע גם הוא מסוג המחקר של המים והאדמה מאחר שהוא הופך את החומר הפיסי למוקד הבדיקה שלנו. התגשמות הרוח בגוף פיסי בעולם של חומר, זוהי נקודת השיא בנושא המחקר הזה של המים והאדמה. כלומר, המחקר הגיע לסיומו.
כאשר ממצים נושא מחקרי כלשהו בעולמנו, משנים את מעבדת הניסוי בהתאם לנושא המחקר החדש. כך גם בבריאה. ואולם, האנושות כולה, שבויה עדיין בכבלי תבניות העידן הקודם, ומסרבת להרים את המבט ולקרוא את הסימנים הרבים הנשלחים אליה מכל קצוות הבריאה (הילדים החדשים "המופרעים" בקשב והריכוז, שינויים במערך האקולוגי של כדור הארץ והאקלים, האצת הזמן…).
הקושי הזה של האנושות היה צפוי. הבריאה היתה מוכנה אליו, וחיפשה דרכים לשתול את זרעי העידן החדש כבר בשלהי העידן החולף. לשם כך נבחר העם היהודי.
מיהו יהודי?
ליבות העם היהודי (ליבות = 'נשמות' בפי העוסקים ברוח), הן ליבות ככל הליבות בעולם. ההבדל היחידי בינן לבין ליבות עמים אחרים הוא שהן סיימו את חקר המים והאדמה. הן כבר וירטואוזיות ביכולות המימוש הפיסי, ויכולות היו להתחיל בחקר האש והאוויר. לכן הן נבחרו והתנדבו להיות פורצי הדרך במחקר החדש.
לשם כך, צוידו היהודים ביכולות אוויריות רבות בתדרים החדשים של עידן האוויר והאש. המצבר האנרגטי של העם היהודי מבוסס על כוח המחשבה ורצון ההתפתחות. ומאחר שהמים מועטים בו, ההתפתחות חייבת להיות כזאת ששואפת למקסימום אפקט תוצאתי במינימום השקעה אנרגטית.
אין במצבר האנרגטי של העם היהודי מים ואדמה רבים, אלא מים ואדמה הכרחיים בלבד החיוניים לתפקוד בעולם פיסי. זו הסיבה שמבחינה מספרית, אנחנו עם קטן ביחס לעמי העולם. פיסת האדמה שלנו קטנה. מקורות המים שלנו מועטים, וארצנו גם ענייה באוצרות טבע (מצבורי הגז שנתגלו לחופיה של ישראל שייכים ליסוד האוויר, ולכן התגלו רק בפתחו של העידן החדש). ובכל זאת, אנחנו מדינה משגשגת.
יסודות המים והאדמה אינם מקור הכוח שלנו. אנחנו נועדנו להשתמש ביסודות האש והאוויר כדי להפיק מקסימום יכולת במינימום שימוש במים ואדמה.
אליה וקוץ בה
הרעיון הגדול של שליחים נבחרים המומחים כבר במים ואדמה ומכירים את התנהלות העולם הזה, טמן בחובו גם את המכשלה הגדולה שלו. השליחים שצוידו ביכולות אוויריות הפנו אותן לטובת מימושים שהיו מוכרים להם מזה עידן ועידנים – למימושים פיסיים אדמתיים, ולא לצורך שינוי התודעה האנושית לתודעה אווירית. אחרי הכל… זהו מרחב של בחירה חופשית.
כלומר, היהודים השתמשו בראש שלהם כדי להתעשר ברמה החומרית, ולא השכילו לפתח את העולם. מעטים יחידים תמיד היו שעשו זאת, ואת שמותיהם ניתן למצוא בדפי ההיסטוריה של התפתחות האנושות בכל תחום. אך הרוב המכריע של העם היהודי נוהה אחר מנעמי האדמה והריגושים המימיים המוכרים לו מקדמת דנא. היכולות האוויריות שלנו מופנות לפיתוח חיי הנוחות הפיסיים, ולא לפיתוח היכולות המחשבתיות לכדי שליטה בחומר.
יש לכך מחיר כבד מבחינתנו. אנחנו אולי מתעשרים ברמה האישית, אך ברמה הצבירית (הלאומית) אנחנו מאבדים את כוחנו ואת המצברים האנרגטיים שלנו, מאחר שאנחנו ממירים אותם לטובת אנרגיה אחרת, במקום למנף באמצעותם את ההתפתחות. כלומר, אנחנו עושים עוד מאותו הדבר, רק בצורה מתוחכמת יותר. משמעותה של המרה אנרגטית, היא איבוד אנרגטי (יודע כל מי שהמיר מטבע במטבע אחר).
מעבר לכך, במסגרת התפתחות הבריאה, אנחנו חתמנו חוזה נשמתי עם אומות העולם, בו התחייבנו להצעיד אותן אל עבר העידן החדש, וכל זמן שאנחנו בוגדים בשליחות שלנו מולם, הן מנצלות את חולשתנו ומקיאות אותנו מקרבן.
קצת היסטוריה מקראית
סטייה זו מייעודנו המקורי לא מתחילה כיום, כפי שאתם כבר ודאי מבינים. היא נטועה כבר בהתנהלותו של מי שנחשב לאבי העם היהודי – הלוא הוא יעקב אבינו, המוכר גם כישראל.
על יעקוב נאמר שהיה "איש תם יושב אוהלים". לעומתו – עשיו אחיו, נולד הבכור והיה איש אדמה "יודע ציד". הבכורה היתה נחלתם של אנשי המים והאדמה. בעת ההיא עדיין לא היה מקום לאש ולאוויר.
יעקוב לא השלים עם מיקומו המשפחתי וניצל את "הראש היהודי" שלו כדי לזכות בבכורה. בתחילה כשקיבלה מאחיו תמורת נזיד העדשים, ולאחר מכן במרמה כשהתחזה לעשיו וקיבל את ברכתו של יצחק. (בראשית כה' ואילך)
כלומר, יעקוב עדיין חשב על-פי עולם המושגים של המים והאדמה, לפיהם המושג "בכורה" הוא משמעותי מבחינת המימוש שלו, ולא המהות המפעפעת בחובו. הוא לא השכיל להבין שתבניות ההגדרה החברתית אינן פועלות במגרש המשחקים שהוא מיועד להקים.
מרגע זה, הפך יעקוב לאדם נרדף ונאלץ לברוח לארם נהריים, שם ישב אצל לבן דודו ונשא את לאה ורחל לנשים.
אצל דודו עשה יעקוב חיל מבחינה כלכלית (כאמור, ליבות היהודים הן וירטואוזיות בעולם האדמה). בשלב מסוים חש לבן מאוים מכוחו של יעקוב, והחליט לשלחו מביתו. יעקוב נאלץ שוב לעקור עצמו. הוא השתמש כמובן שוב בתחבולות מוחו, והצליח לצאת ברכוש רב מחסותו של דודו (למי שמכיר את סיפור הכבשים הטלואות והנקודות…).
אין בכוונתי להעניק לכם חזרה על שיעורי המקרא בתיכון, אלא להצביע על הקשר הישיר בין מי שאנחנו מהבסיס לדרך התנהלותנו ולהשלכותיה עלינו מאז ועד היום. דבר לא השתנה, פרט לכוחנו שהולך ואוזל.
יעקוב – אבי היהודים, הפך נרדף, ברגע ששיחק על-פי חוקי המשחק של עידן האדמה. העם היהודי ממשיך לשחק על-פי אותם החוקים, וממשיך את שושלת המעמד הנרדף עד היום.
אנחנו לא נועדנו להידמות או להתחזות לכלל האנושות. אנחנו שונים במהותנו. כלל אומות העולם מזהות גם הן את השונות, אך אינן מצליחות לפענח את שורשיה. הן גם אינן מסוגלות. התדרים עליהם מושתת העם היהודי אינם תדרים המוכרים להן. זו הסיבה שאומות העולם לא יכולות לאהוב אותנו כעם.
אנחנו גם לא נועדנו להיות אהובים בעולם. מצבר האנרגיה שלנו לא מושתת על מים –שהם המקור הרגשי של האהבה. מצבר האנרגיה שלנו מבוסס על אוויר. אנחנו יכולים להגיע למצב שאומות העולם יכירו בנחיצות שלנו עבורן, יכבדו ויעריכו את קיומנו בקרבן. אך אומות העולם לא יכולות להעריך אותנו כל זמן שאנחנו בוגדים בשליחות שהבאנו עבורן.
חוזה בין עמים הוא חוזה דו-צדדי. הוא נחתם ברמה הרוחית. תפקידנו בעולם הפיסי הוא לממש אותו הלכה למעשה. ברגע שאנחנו לא עומדים בהתחייבות שלנו, גם אומות העולם מתנערות מאיתנו.
היתרון החוזי היחידי שהעם היהודי נהנה ממנו ברמה הפיסית כאן בעולם הזה, הוא יתרון העוצמה האווירית המתחזקת ככל שעידן האוויר מבסס את תדריו כאן במרחב הזה. כלומר, שגם אם אומות העולם מתכחשות לנו, אין להן כוח לבטל את קיומנו כאן. זאת, מאחר שאנרגיית המים והאדמה הולכת ונחלשת לעומת האש והאוויר שמתעצמים לאור חילוף נושא המחקר בבריאה, כאמור.
2 יהודים – 7 דעות
מאז ומתמיד היה העם שלנו מודל לפילוג ולמחלוקות. הגורם היחידי שמצליח לאחד את כל פלגי העם (כמעט…) הוא מלחמות על עצם קיומו, וגם זה לזמן קצר מאוד. אנחנו יכולים להתאחד כולנו למען שחרורו של חיל אחד מהשבי, ובמבצע הצבאי הבא להוקיע אותו ואת משפחתו על תוצאות שנובעות לכאורה מהשחרור שפעלנו כה רבות לשמו.
למה זה? זה חייב להיות ככה?
שניים-עשר ילדיו של יעקוב, שמהם קמו שניים-עשר השבטים, ומהם צמח גם העם היהודי, הם למעשה ייצוגים של שתיים-עשרה התודעות השונות במישורים הגבוהים השולחים את נציגיהם לכאן כדי לחקור את נושא היסודות בבריאה.
ישנם שניים-עשר מישורי-אב הבודקים את הנושא הבריאתי מכיוון התודעה שהם נושאים בחובם. כלומר, כל מישור חוקר ובודק את היסודות בבריאה מזווית ראייה בעלת צביון תודעתי מסוים. בסופו של דבר, מסקנותיהם של המישורים כולם מתחברות לכדי גל הסתברות אחד שלם – רב גוני, רב ממדי ורחב.
לא-בכדי נאמר "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו" – סוגי התודעה השונים מתבטאים גם בסוגים השונים של התרבויות באנושות, בסוגים השונים של צורות החשיבה, במנטאליות השונה של כל עם.
גל ההסתברות של חקר המים והאדמה הושלם בנקודה שאנחנו סופרים אותה כ- 2012 (הזמן הקוסמי בבריאה אינו דומה לזמן הלינארי שלנו, אבל זה כבר ענין לשיעור אחר). כשם שכבר הסברתי, כדי להכין את הקרקע בעולם החומר לקראת נושא המחקר הבא של האש והאוויר, שלח כל אחד מהמישורים נציגים שהאוריינטציה של החקר שלהם תהיה האש והאוויר. נציגים אלה, כשם שאתם כבר מבינים, מוכרים בעולם כיהודים.
העם שלנו כולל נציגים של כל 12 המישורים. זו הסיבה לשונות המנטאלית והתרבותית הכול כך גדולה שקיימת בו. זהו שילוב בלתי אפשרי, אם מבססים אחדות על יסוד המים הרגשי. הוא ניתן למימוש על בסיס אווירי בלבד.
הטעות הראשונה שאנחנו נופלים בה בהתמדה, היא הניסיון להגיע לאחדות שבסיסה הוא מים – אהבה. אנחנו גם מתוסכלים מכך שאומות העולם לא אוהבות אותנו, שאינן מזדהות עם סבלנו, שאין להן רגישות כלפינו כשם שהן רגישות לאויבים שלנו. ושוב אנחנו מנסים לרבע את המעגל של הצביר היהודי לריבוע של כלל העולם.
נחזור שוב למצבר האנרגטי שלנו. מצברי המים שלנו דלים מאוד (אני מדברת ברמה הלאומית – הצבירית. ברמת הפרט והמשפחה – המצברים האישיים ערוכים אחרת לגמרי, מאחר שמשפחתיות דורשת בסיס רגשי חזק). אחדות שמבוססת על אהבה, על אמפתיה, או על הזדהות לא יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן בתוך העם כלפי עצמו, אין לה תמיכה אנרגטית במצברי הצביר שלנו.
כיצד מבססים אחדות אווירית?
את זה ניסה כבר ללא הצלחה יתרה משה רבנו.
אחדות אווירית נובעת מהבנת המטרה לשמה פועלים כולם, וחתירה להשגתה בדרכים השונות שכל תודעה מכירה. אם נשתמש בדוגמא פשטנית ביותר, ההבדל בין אחדות מימית לאחדות אווירית הוא ההבדל בין הדבק המשפחתי לדבק שמאחד קבוצה של יוצרים (סרט לדוגמא… מוצר חדש… תוכנה חדשה…).
ברגע שכל הנוגעים בדבר מבינים מהי המטרה ומהם היעדים בדרך, הם מתכווננים אליהם כל אחד דרך נקודות העוצמה שלו. אין צרוך באהבה בין השותפים לדרך, האהבה הזאת נוצרת מאליה בעקבות הפתיחות לקבל את האחר לטובת העשרת הנושא, וההערכה שנבנית בעקבות הגילויים המשותפים.
הבסיס הוא הבנה (אוויר), תוצר הלוואי הוא הערכה ואהבה.
בעידן של אוויר ואש שמטרתו התפתחות המחשבה ופיתוח יכולת השליטה המחשבתית בחומר, דבק האהבה לא יכול לשמש כבסיס להתפתחות, ההיפך הוא הנכון. דבק האהבה של המים היה נכון כל זמן שזה היה נושא החקר בבריאה. כעת הוא לא רלוונטי, ואף מקשה על ההתפתחות. אם תבחנו זאת לעומק, תגלו שהרגש הוא הגורם המעכב העיקרי ביכולת ההתפתחות – הן התפתחות אישית והן חברתית.
בתקופתו, ניסה משה לשתול את ההכרה הזאת של האחדות הרעיונית דרך ההבנה שיש כוח אחד ששולט בעולם החומר – י-ה-ו-ה. ביחס להתפתחות האווירית באותה התקופה, זה הספיק כדי להרשים את העמים האחרים (ובעיקר את בני ישראל) ולגרום להם להבין (בערבון מוגבל) שניתן לשלוט בעולם לא רק דרך הכוח הפיסי והחומר, אלא שיש כוחות נסתרים מהעין, שברגע שיודעים להתחבר אליהם, זוכים ביכולת השליטה.
ודבר נוסף…
השליטה בה מדובר אינה שליטה באחר. מדובר בשליטה בחומר, בשליטה בחיים. יסודות האש והאוויר הם יסודות עצמאיים לגמרי, בניגוד ליסוד המים והאדמה.
התלות והשעבוד הם נחלתם של עידן המים, שעסק בנושאי הלמידה הללו. ואילו כדי לפתח יכולות אוויריות נדרשת עצמאות מוחלטת. מכאן אתם יכולים להבין, ששליחותו של העם היהודי נפתחה ביציאת מצרים. יציאה משעבוד לחומר ומתלות באחר, כשהסמנים היחידים בדרך הלא נודעת במדבר הם עמוד האש ועמוד הענן (אש ואוויר כמובן).
חמלה, חמדנות ויהודים
כולנו שרים ברוב עזוז "דוד מלך ישראל חי וקים". את שאול המלך זוכרים…? מדוע איבד את מלכותו לטובת דוד?
שאול נשלח על-ידי שמואל להשמיד את העמלקים צוררי ישראל. הוא חמל על המלך העמלקי ולקח את מיטב הצאן והבקר של העמלקים לאחר שטבח בהם (שמואל א' טו'). מה היה כל-כך נורא במעשיו עד כי נושל בשל כך מהמלכות?
חמלה היא דבר יפה ומוסרי, אך לא רק שאינה מקור הכוח היהודי, היא גם מחלישה אותו. ועל כך נאמר כבר במחוזות אחרים "מי שמרחם על אכזרים…"
מנהיג של עם אווירי לא יכול להיות מונע מחמלה מימית.
אך הטעות היותר גדולה של שאול היתה שלקח את הצאן והבקר של אויבו. העושר של העם היהודי לא אמור להיבנות בכוח הזרוע הפיסית מתוך גזל של אחרים. האדמה (החומר הפיסי… העושר) של העם היהודי מבוססת על ידע אווירי, וצריכה לנבוע מהשימוש באוויר (במחשבה) ולא מהשימוש באדמה (הכוח הפיסי).
יתרה מכך, התעשרות מגזל או משימוש באדמה הינה בגידה בעצם החוזה שלנו עם אומות העולם. אנחנו אמורים להיות המורים שלהן לשימוש נכון באוויר, ואם אנחנו מנצלים את הידע שלנו כדי לקחת את האדמה שהם עמלו על ייצורה, אנחנו מונעים מהם את הלמידה, ומנכסים אלינו אדמה שתדריה אינם תואמים לתדרים שלנו בכל מקרה.
השימוש שאנחנו עושים כל העת באוויר הוא "בתחבולות תעשה לך מלחמה". ושוב… זהו ניצול של האוויר לטובת הרווח האדמתי ולא לטובת התפתחות. זוהי מלחמת הישרדות (שוב… מיקוד באדמה – שמירה על הפיסי) שנובעת מפספוס גדול, ארוך ומתמשך.
איך מלמדים אוויר ואש?
שלא נטעה, היהודים משתמשים היטב בראש שלהם לטובת פיתוחים חדשניים בתחומי ידע שונים. הם משתמשים היטב במצבר האוויר שלהם. מדינת ישראל היא דוגמא חיה ליכולת ההתפתחות המטאורית של העם הזה. עולם הידע כולו משובץ בטביעת האצבע של היהודים.
הבעיה היא שאנחנו מוכרים את הידע הזה בתמורה לכסף במקום למכור את התוצרים של הידע בלבד.
אין זה אומר כלל שהיהודים אמורים לחיות בעוני, אם משתמע כך מדבריי. אנחנו יכולים להיות עשירים מאוד. אך העושר שלנו אמור להיות תוצר של מימוש הייעוד שלנו, ואותו אנחנו לא מבצעים.
אסביר…
כאשר מורה מבקש לפתח את החשיבה של תלמידו, הוא מאתגר את מוחו ולא פותר עבורו את החידה ומגיש לו את הפתרון. כאשר אנחנו מוכרים את הידע לפיתוח שאנחנו מגיעים אליו, אנחנו בעצם מונעים מיתר אומות העולם להתאמץ ולחשוב מעבר למסגרות החשיבה הקיימות. המטרה שלנו היא לפרוץ את גבולות התבניות של עידן האדמה ולהתכוון אל התדרים של העידן החדש.
אנחנו אמורים לנהוג כשם שחברת קוקה-קולה האגדית שומרת על כוחה בכל העולם בזכות העובדה שהנוסחה שלה היא סודית. אנחנו אמורים ליהנות מהתמורה הכלכלית לתוצרי הפיתוח שלנו, וליצור מערך של רצון לייצר הצלחה דומה בקרב יתר אומות העולם, מבלי להניח לפתחן את הדרך לעשות זאת.
כמה ניסיונות לייצר משקאות דומים לקולה נעשו במהלך המאה החולפת? זה בדיוק המהלך שאנחנו כראשי החץ של הפיתוח העולמי אמורים להוביל. לעורר קנאה בונה בעולם – קנאה מפתחת – לייצר אופק חדש לשאוף אליו.
אך כשאנחנו פותרים עבור העולם את החידות, ומגישים לו אותן בשמחה רבה בצירוף חשבונית מנופחת, אנחנו מוכרים את עצמנו ואת עוצמתנו בקלות. הקנאה הופכת להיות הרסנית, מאחר שאנחנו לא באמת מסייעים לפיתוח העולמי, אלא צוחקים כל הדרך אל הבנק.
הגרוע מכל הוא שאנחנו מוכרים את הנשק היחידי שיש בידנו מול העולם. כאשר מדווחים בחדשות על עוד אקזיט אסטרונומי של חברת סטארט-אפ ישראלית, או כאשר מפעלי ים המלח מוכרים 30 שנות מחקר של טובי המהנדסים בארץ לטובת הסינים, אני שומעת דפיקות של מסמר נוסף בארון הקבורה של המדינה היקרה שלנו.
שמאל – ימין ומחוץ לריבוע
הבעיה הפלסטינאית היא סימפטום בלבד הנובע מסטייתו של העם היהודי מדרכו.
השמאל הקיצוני המונע מחמלה, והימין הקיצוני הלהוט אחר אדמה לא יכולים להיות חלק מהפתרון. הם שורש הבעיה.
אנחנו רחוקים מרחק רב מדרך המלך שלנו כצביר, לכן הסימפטום הפלסטיני הפך כשלעצמו כבר לבעיה קיומית.
כשם שכבר פתחתי ואמרתי – המצב כרגע הוא שאנחנו מצויים בעיצומה של מלחמת אין ברירה, ובמלחמה כמו במלחמה, לחמלה אין מקום לצערי.
מאמרים נוספים של איריס בוקעי:
ניתן לקרוא ולהאזין לתקשורים של תודעת העל בנושא העם היהודי.
שלום לגברת הנכבדה , איריס בוקעי.
קראתי את המאמר שכתבת ב2014 "דע-הולך" את רובו לפחות , במקרה נתקלתי בו ברשת אז ככה יש הרבה אי דיוקים במרחב אספר לך רק על שניים מהם שיותר צורמים לי בתדר השללי שלהם ( כי חוסר דיוק מסיט את הכוונה מהמעשה בסטיה גדולה ככל שהמרחק גדול יותר) אז העניין הראשון הוא יעקב אבינו
א) יעקב הוא ישראל היה איש תם ויושב אוהלים , בין שאר הפרושים שתתני לזה יעקב ישב וגם למד למד מאביו תורה מאימו נימוס ונחת רוח, יעקב הבין את ערכה של ברכה מפי שיכנה הוא ברוחניות שלו הבין שיש עומק למעשה הברכה עשיו לעומת זאת לא שם קצוץ ואפילו לא היה בלכסיקון שלו איזושהיא חשיבות לעומק או לימידה מרחבית אחרת נאמר ככה ולכן מכר ליעקב רת הבכורה בעבור נזיד מתוך כך את צריכה להבין שיעקב רצה מאוד את הברכה וידע שקניית הבכורה תביא לו ברכה ולא עושר וצייד טוב וחומרניות אלה תביא לו התקרבות לבורא עולם בצינור ישיר ובלתי אמצעי זה קשר ישיר עם בורא עולם ויוצר האדם. עשיו לא הבין שיש מרחב אחר מרחב רוחני שמשפיע הרבה יותר ממה שיכול בן אדם לראות ולהבין ובניננו גם לא עניין אותו להבין ולכן ההשגחה וכוחות המערכת כוונו קח את הפעולה תביני הברכה של השכינה מפי יצחק חייבת לפי כל החוקים ליפול לידיו של זה שדורש אותה שרוצה אותה שחוקר אותה את הברכה שהיא פפילה מאל עליון יעקב התעשר בבית לבן לא בגלל שהוא ברח לחומריות כמו שציינת אלה בעבודה קשה ואם היית מבינה את הכתוב שיעקב עבד קשה יום ולילהחורף וקיץ נתן את כל כולו ללבן והברכה שהייתה ברוחו של יעקב היא ששרתה בסופו של יום גם בביתו של לבן הארמי לוא רצונו החומרי של יעקב ( תמשיכי לחקור בתורה תביני )
ב) מלחמה שהייתה בקשר לחמלה אם לא היה עם ישראל מרחם והיה ככל הגויים אז היה מספיק פצצה אחת על תל אביב חיפה או כל עיר אחרת ויכולנו לשטח ולחרוש את כל עזה ויותר בכמה ימים ( זה מה שהיו עושים שאר אומות העולם בלי למצמץ תחקרי אומות עלם תביני ואילו עם ישראל ברחמנות יתרה לא רק שלא עושה זאת אלה באמת מנסה להגיע לאיזשהו הסדר מתוך אמונה שאפשר אז תביני יש רחמנות במלחמה וזה הקוד שלנו בתורה כתוב בנפול אוייבך לא תצהל לא תשמח הבעיה הפלסטנית היא הבעיה של כל האיסלם עם היהדות בצורה נסתר וגלויי הם רוצים להשמידנו נקודה ואף מילה יפה או דיבורים נאים וכוונות טובות לא ישנו את זה וזה מוכח לאורך ההסטוריה הראשונה והאחרונה תחקרי לעומק תביני