• דבר העורכת
  • Facebook
  • YouTube
מגזין קפה – הווה עתיד אנשים
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
מגזין קפה – הווה עתיד אנשים
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
ראשי » חינוך והורות » המסע החינוכי לפולין? אוסף של כשלים

המסע החינוכי לפולין? אוסף של כשלים

Avatar alon

גיל שופע הורמונים, אתגרים חברתיים ורגשיים, מסננת כלכלית בוטה, מילוי כיסם של גורמים חיצוניים ודרך מעוותת ליצירת זיכרון קולקטיבי אמיתי. שרון קסטן מעלה תהיות וביקורות נוקבות על "מפעל" המשלחות לפולין של משרד החינוך, וחוזרת בעצמה למסע שלה בגיל 16 כדי לחזור לכאן ולהבהיר: זה לא מתאים!

המסע החינוכי לפולין? אוסף של כשלים

בכיתה י' יצאו מבית הספר התיכון בו למדתי משלחות לפולין. באותם ימים היה לי ברור שאת העניין הזה אני לא מפסידה בשום מחיר ולמשלחת אני יוצאת! חסכתי קצת כסף, סבא השלים עוד כמה שקלים, כמובן גם ההורים, ונסעתי. לא זוכרת אם חזרתי נערה "אחרת" אבל אני יודעת בוודאות שאת הילדים שלי אני לא אשלח לשם על אותו 'אוטומט' שבו אני הייתי. כאמא וכישראלית יש לי כמה שאלות נוקבות על "מפעל" המשלחות הזה.

המסעות המאורגנים של בני נוער ישראלים לפולין החלו בתחילת שנות השמונים בעיקר על ידי התנועה הקיבוצית. ב-1988 נרתם לכך משרד החינוך, כאשר שר החינוך דאז שחרר את האיגרת הבאה: "אחרי הביקור תבינו את המשמעות של קיום מדינת ישראל וחשיבות חיזוקה וביצורה".

הבסיס של כל המפעל הזה נועד לעצב כאן תודעה אחידה בהקשר של השואה וממנה כפועל יוצא – לחזק, לגבש ולהצדיק את מדינת ישראל כפי שהיא היום, ואולי בין השורות גם לחזק את ההתגייסות לצבא וההתיישבות בכל חלקי ישראל.

 

אני יודעת, מניסיוני, שבנסיעה הזו יש חוויה מכוננת להמשך, ומנתוני משרד החינוך אפשר לומר בוודאות שרוב בני הנוער שיוצאים למסע חוזרים מועצמים בתחושותיהם ומחוזקים בעמדות, יהיו אשר יהיו, איתן הגיעו מהבית.

המסעות לפולין אם כך לא באמת מצליחים להציג תמונת עולם רחבה יותר ולפתוח את הנוער למחשבה ביקורתית והקשרים אוניברסליים משמעותיים מספיק כדי שיוכלו להכיר עוד מלחמות עקובות מדם ועוד עמים בהיסטוריה שחוו ועדיין חווים הרג, רצח והשמדה.

לאשכנזים בלבד?

ביום בו נסענו לאחד המחנות עם המראות הקשים ביותר, "טרבלינקה", באותו יום ממש "חגגתי" יום הולדת 16. להכריז פה קבל עם ועדה שהבנתי שאני נמצאת בדרכי למחנה השמדה ומה באמת קרה שם יהיה לא אמיתי, אבל את הבלונים שחיכו לי באוטובוס אני זוכרת, ואת קופסת ההפתעות והברכות שהגיעו אלי מהארץ עם שלל התמונות, השירים והכרטיסים הצבעוניים – אני עוד יותר זוכרת.

הרי, מה באמת יכולה להכיל נערה בת 16 משבעה ימים של ביקור במחנות, ערימות של נעליים ומשקפיים וריח בלתי נסבל של זיכרון "שואה" קולקטיבי?

אם נבחן באומץ את מסורת "המסע" הזה נגלה שיש בו לא מעט כשלים. אז בואו נבחן:

הוא פונה לפלח מבוסס באוכלוסיה שיכול להרשות לעצמו את הנסיעה, השהות, הטיסות – בקיצור, רק למי שיש כ-6,000 שקלים זמינים ופנויים. למי יש?! זו מסננת ראשונה וכואבת שמוציאה באופן ברור מהמסע הזה חלק נכבד מהנוער.

אם נמשיך לבחון את העניין נגלה שמעבר לפן הכלכלי יש פה הדרה עדתית ברורה: מספר התלמידים היוצאים למסעות לפולין יוצאי עדות אשכנז גדול פי ארבעה מהתלמידים שהינם יוצאי עדות המזרח. נכון, אולי קיימת שייכות והיסטוריה משפחתית אבל אם מטרות המסע הזה הן עיצוב זיכרון קולקטיבי, הבנת אירוע השואה ובעקבותיה חיזוק וביסוס עמדות לאומיות כלפי מדינת ישראל – איך בדיוק רוצים להשיג אותן?

אני זוכרת כמו אתמול את מיטל מהשכבה שלי בתיכון שצחקה עליי ועל כל הרעיון הזה של המסע לפולין. בזלזול היא אמרה אז: "זו ההיסטוריה של האשכנזים ולא שלנו". אכן כך, זו הדרה שיש בה העמקת הפילוג וניכוס לא בריא של "השואה" לחלק מסוים בעם. כשרצחו יהודים על אדמות פולין לא שאלו אותם אם הם אשכנזים או הגיעו במקרה מיוון או צפון אפריקה…

איפה המבוגר האחראי?

כשאעמוד עוד מספר שנים מול הבחירה האם לשלוח את ילדיי למסעות לפולין דרך משרד החינוך, קרוב לוודאי שאסרב לשלוח אותם. קרוב לוודאי גם שאתקל בהרמת גבה גבוהה מצד המשפחה שלי ששלחה אותי לשם…

אסרב לא כי ההיסטוריה הזו לא מספיק חשובה כדי לדעת אותה אלא כי גיל 16 לא מתאים להכיל את גודל ועוצמת הזוועות, כי המחיר הכלכלי שערורייתי ומפרנס בדרכו לא מעט משרדי נסיעות, מורות מלוות ובתי מלון שעושים קופה מכובדת על גבינו, וגם כי אני חושבת שאת ההכנה לנסיעה הזו צריך לעבור בצורה מסודרת על ידי מבוגרים אחראיים ושקולים ונטולי אג'נדות לאומיות, שלא נאמר לאומניות כאלה ואחרות.
אסרב בהחלט!

אבל ילדיי יגיעו לפולין. כחלק מטיול שורשים, עטופים בבני משפחה, בגיל מבוגר יותר, הם יבחרו אם לנסוע לשם לא על סמך קבוצת חברים שהחליטה לעשות כיף חי-י-י-י-ם במלון בקרקוב אלא על סמך שיקול דעתם כאנשים בוגרים.

אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור לא הייתי רוצה להיות שם, ב"טרבלינקה", בגיל 16. אני בטוחה שאמא שלי שקוראת עכשיו את הטור הזה נזעקת וסביר להניח שדקה אחרי זה אקבל גם שיחת טלפון שתזכיר לי כמה רציתי לנסוע אז…

בטח שרציתי, אבל זה הרגע להודות שרציתי אבל לא מהסיבות הנכונות. בדיוק אז, בגיל 16, הייתי צריכה לידי את המבוגר האמיץ שיאמר: "מה?! זה ממש לא מתאים, לא עכשיו, לא בגיל הזה".

באופן כללי, היחסים שלי עם זוועות השואה מורכבים. אני דור שלישי לניצולי שואה, סבתא שלי עלתה לארץ באקסודוס וסבא שלי נלחם בפרטיזנים ושמר עד יומו האחרון על עיטורי הכבוד. היו שנים שניסתי לחלוב מהם כל פיסת מידע, ראיתי את כל התמונות האפשריות ושאלתי את השאלות הכי נוקבות שיש.

היו שנים שביום השואה נצמדתי למסך הטלוויזיה ולא הפסקתי לצפות ולבכות במשך שעות ארוכות. בשנים האחרונות, כנראה מהרגע שהפכתי לאמא, אני לא יכולה לראות, לשמוע או להכיל שום תמונה בשחור לבן או אפילו את הפרומואים של סרטי השואה המזעזעים.

מה שבטוח בכל המורכבות הזו הוא שגיל 16 טומן בחובו מאגר גדול של הורמונים, חששות, חרדות, אתגרים חברתיים ורגשיים וחוסר יכולת לבחור באמת, ואין לי טיפה של ספק שזה הזמן הגרוע ביותר לצאת למסע חשוב כזה של למידה והבנות.

Avatar

אלון סוזי |להציג את כל הפוסטים של alon


« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

חייבים להתחבר כדי להגיב.

שתי פנים לאהבה

שתי פנים לאהבה

דקה לפני שאתם מעריפים אהבה על הסובבים אתכם, דעו מה עומד מאחוריה. מאחורי אהבה ארצית, כפי שרובם מכירים, עומד הרצון

אנשים נמוכים

אנשים נמוכים

עוד לא נכתב ספר ההוראות לגידול הילדים החדשים האלה ואין יכולת ללמוד מן העבר. הדרך החכמה להתמודדות מולם היא להסתכל

הרשמה לדיוור
דרוש מהפך

דרוש מהפך

מערך שלם של אבחונים בנינו כדי לאפשר לילדים שלנו להגדיר את עצמם דרך העיניים המוגבלות שלנו. כן, אצלנו נמצאת המוגבלות

"העיוות זועק לי מכל פינת מציאות שאני נתקלת בה"

"העיוות זועק לי מכל פינת מציאות שאני נתקלת בה"

במשך שנים שימשה כעיתונאית בערוצי תקשורת מובילים וסיקרה את המערכות הפוליטיות, אך חייה השתנו בקיץ 2011, עם פרוץ מחאת

אודות Cafe

מגזין cafe מעניק ידע חדש, תובנות רחבות ונקודות מבט שונות ומגוונות בכל תחומי החיים: התפתחות אישית, חינוך, חברה, כלכלה, טכנולוגיה, הורות ועוד.

המגזין נולד בשנת 2011 בעקבות הרצון לעזור לבני האדם לחולל שינוי בחייהם, להגמיש את מסגרות החשיבה שלהם, להתחבר לכוח הפנימי והאמיתי הקיים בתוכם ולהתחבר לעולם חדש המציע יצירתיות גדולה, חשיבה חסרת גבולות ותוכן חדשני בכל טריטוריות החיים. הוא נועד לזרוק חכה לאלו הסקרנים לדעת, המתמידים לשאול והחפצים לפרוץ דרך הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית
לפרטים נוספים כנסו לאתר שלי:
www.sarit-zs.co.il

הרשמה לדיוור
קטגוריות
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • טכנולוגיה ויזמות
  • רוח ומדע
  • כלכלה
  • עולם הרכב
מגזין קפה
  • דבר העורכת
  • ראשי
  • תנאי שימוש ותקנון
  • הצהרת נגישות
נבנה ע"י ByTheWeb

סרגל נגישות

    • visibility_offהשבת את ההבזקים

    • titleסמן כותרות

    • settingsצבע רקע

    • zoom_outזום (הקטנה)

    • zoom_inזום (הגדלה)

    • remove_circle_outlineהקטנת גופן

    • add_circle_outlineהגדלת גופן

    • spellcheckגופן קריא

    • brightness_highניגודיות בהירה

    • brightness_lowניגודיות כהה

    • format_underlinedהוסף קו תחתון לקישורים

    • font_downloadסמן קישורים

    • לאפס את כל האפשרויותcached

    • נגישות לייט
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס