• דבר העורכת
  • Facebook
  • YouTube
מגזין קפה – הווה עתיד אנשים
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
מגזין קפה – הווה עתיד אנשים
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
ראשי » כללי » המשלוח הגיע

המשלוח הגיע

Avatar alon

קורס קצינות בה"ד 12 של שנות ה-60: אנוכי חיילת מורעלת עם נעלי גולדה מצוחצחים, אהובה על בנות הקורס ומועמדת לאות הצטיינות. הכל התהפך כשהגיע לבסיס בחור צעיר כדי לסייד את קירות השירותים. ניצחתי בקרב, הפסדתי במלחמה

המשלוח הגיע

יש סיפור אחד שאני חייבת לאחי מיכאל. הסיפור יחזיר לו את נעוריו ויגלגל אותו לאי שם, גיל 16 המתוק, גיל שרוב הבנים עדיין לא….והוא זכה והיה כבר כן.

הסיפור מתחיל בקורס קצינות בה"ד 12 של שנות ה-60. בסיס מפוצץ בנשים ספרטניות-לוחמות ובו שלושה גברים:

האחד נשק ומדברים איתו רק על שמן רובים.

השני ש"ג ומדברים איתו רק על עליית משמר. השלישי אחראי מטבח ומדברים איתו רק על שטיפת סירים.

כל דיבור אחר היה מעלה מבט של תימהון על פני החולפות ומאותו רגע הצוערת הייתה הופכת "מוקצה מחמת מיאוס".

באותה תקופה הייתי מורעלת. בזריזות אופיינית הייתי מצחצחת את נעלי הגולדה שלי, מעבירה חוט בתוך קנה העוזי שלי ומרבעת את המיטה עד לדיוק של מילימטר או אז הייתי יוצאת בדיצה לגרף את הערוגות שמחוץ לביתן. מה ששכחתי לציין הוא שתוך ביצוע כל המשימות, הייתי פולטת בדיחות ומצחיקה עד שהכינוי שלי בפי הבנות והצוות היה "שמחה".

מרוב מורעלות קראה לי "החומה הסינית", קרי מפקדת הקורס, ואמרה לי אחרי סדרת הצדעות ועמידות דום ונוח שאני מועמדת להיות החניכה המצטיינת, וכאשר תגיע סטלה לוי, קצינת ח"ן ראשית, היא רוצה שאגיש לה שי: תיאור הומוריסטי של הווי הקורס, פרופיל הצוערות ודמות הצוות. מרוב אושר לא ידעתי את נפשי, אבל כמו בפתגם הידוע: "האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק" השמחה הייתה מוקדמת מדי, כי פה נכנס אחי הצעיר לתמונה.

ריחות הבורקסים

בחופש הגדול ניגש אחי ללשכת העבודה וביקש עבודה לנערים. הסתכלו עליו, ראו שהוא גבר-גבר חסון גבוה וחזק והציעו לו את משרת חייו: לסייד את השירותים בבה"ד 12. אחי חשב "שהוא מת ומגיע לגן עדן" – בה"ד 12, פסגת חלומותיו הרטובים, מוגש לו על מגש של כסף ובנוסף גם אחותו שם.

אמי, שמרוב התלהבות שסוף סוף יהיה קשר עם הבת הקרבית, שלחה למחרת עם הסייד הצעיר צ'ימידן שלם מלא מזון שהזכיר את משלוחי האו"ם לרואנדה הרעבה.

וכך, בעודי מגרפת את ערוגות הבסיס לקראת המסדר אני רואה מולי את אחי הקטן ומריחה את הבורקסים שאמי אפתה כבר בחמש בבוקר כדי שהילדה לא תמות ברעב.

עזבתי הכל ובקפיצות קרב זינקתי עליו בנשיקות וחיבוקים. לפתע, הרגשתי מגע של כפור בעצמותיי. הסתובבתי וראיתי את חברותיי לקורס עומדות, מגלגלות עיניים, סופקות כפיים ולוחשות: "עם הסיידים?!?!?".

ניסיתי להסביר: "תכירו, זה אחי". הבנות רטנו בבוז והפטירו: "כן…מחר תגידי דוד שלי… בן דוד שלי…. בסדר, בסדר … ראינו את זה…".

מאותו רגע הפכתי לאוויר. בנות הקורס נידו אותי מיידית מהקהל הקדוש של "צוערות ישראל".

לקפוץ ולהתנשק עם סיידים? פריצות! זו דרגה אחת מתחת ללצאת עם הש"ג. כל פעם שהייתי מזמינה אותן להצטרף אלי ואל אחי הקטן לסעודת המשלוחים של אמי האופה והמחוננת, פלטו ביבשושיות עוקצנית: "אנחנו לא רעבות".

ביום שישי בבוקר נערך מבחן סוציומטרי בו היו 80 הקצינות לעתיד צריכות לדרג את חברותיהן לקורס. 79 צדקניות חסודות כתבו עליי: "לא מתאימה להיות קצינה בצה"ל", "לא ראויה לדרגות", "התנהגות בלתי מוסרית", "קרבת יתר לעובדי הבסיס".

"החומה הסינית", מפקדת הבסיס, הזמינה אותי בדחיפות לשיחת הבהרה ובמשרד שכחתי שאני עומדת להיות מפקדת-קצינה קרבית נועזת…פרצתי בבכי מר ומלמלתי בכוחותיי האחרונים: "הסייד הוא אחי הקטן, מה לא רואים?".

בטקס הסיום לא קיבלתי את אות ההצטיינות אבל יחד עם דרגת הברזל על הכתפיים למדתי את השיעור החשוב לחיים: לא קופצים ומנשקים בחורים, לפחות לא כשכולם מסתכלים. לכי תוכיחי שיש לך אח?

 

 

Avatar

אלון סוזי |להציג את כל הפוסטים של alon


« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

חייבים להתחבר כדי להגיב.

שינוי הקונספציה

שינוי הקונספציה

אתם שטים ביאכטה כשלפתע אתם מגלים שהיא מתמלאת במים. מה עושים? מרוקנים את המים עם דליים או מחפשים את הסיבה

אני המורה והתלמיד

אני המורה והתלמיד

תמיר ללוז מטשטש את הגבולות בין תפקיד המורה לתפקיד התלמיד. הוא, שמשמש כמחנך ומורה במערכת החינוך בישראל, מוצא עצמו לרוב

הרשמה לדיוור
דרוש מהפך

דרוש מהפך

מערך שלם של אבחונים בנינו כדי לאפשר לילדים שלנו להגדיר את עצמם דרך העיניים המוגבלות שלנו. כן, אצלנו נמצאת המוגבלות

"העיוות זועק לי מכל פינת מציאות שאני נתקלת בה"

"העיוות זועק לי מכל פינת מציאות שאני נתקלת בה"

במשך שנים שימשה כעיתונאית בערוצי תקשורת מובילים וסיקרה את המערכות הפוליטיות, אך חייה השתנו בקיץ 2011, עם פרוץ מחאת

אודות Cafe

מגזין cafe מעניק ידע חדש, תובנות רחבות ונקודות מבט שונות ומגוונות בכל תחומי החיים: התפתחות אישית, חינוך, חברה, כלכלה, טכנולוגיה, הורות ועוד.

המגזין נולד בשנת 2011 בעקבות הרצון לעזור לבני האדם לחולל שינוי בחייהם, להגמיש את מסגרות החשיבה שלהם, להתחבר לכוח הפנימי והאמיתי הקיים בתוכם ולהתחבר לעולם חדש המציע יצירתיות גדולה, חשיבה חסרת גבולות ותוכן חדשני בכל טריטוריות החיים. הוא נועד לזרוק חכה לאלו הסקרנים לדעת, המתמידים לשאול והחפצים לפרוץ דרך הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית
לפרטים נוספים כנסו לאתר שלי:
www.sarit-zs.co.il

הרשמה לדיוור
קטגוריות
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • טכנולוגיה ויזמות
  • רוח ומדע
  • כלכלה
  • עולם הרכב
מגזין קפה
  • דבר העורכת
  • ראשי
  • תנאי שימוש ותקנון
  • הצהרת נגישות
נבנה ע"י ByTheWeb

סרגל נגישות

    • visibility_offהשבת את ההבזקים

    • titleסמן כותרות

    • settingsצבע רקע

    • zoom_outזום (הקטנה)

    • zoom_inזום (הגדלה)

    • remove_circle_outlineהקטנת גופן

    • add_circle_outlineהגדלת גופן

    • spellcheckגופן קריא

    • brightness_highניגודיות בהירה

    • brightness_lowניגודיות כהה

    • format_underlinedהוסף קו תחתון לקישורים

    • font_downloadסמן קישורים

    • לאפס את כל האפשרויותcached

    • נגישות לייט
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס