alonאנחנו חיים ופועלים בתוך גדרות של חוסר חשיבה עצמאית ההופכים את כולנו ל'עדר כבשים' המאמינים בערכים ואמונות ורצונות, שנראה לנו שהם שלנו אך למעשה הם יצירה של מעין ישות חברתית קולקטיבית שניזונה מהפחדים ומהבורות שלנו. תמיר ללוז, מורה ומחנך, שואף לראות את מערכות החינוך הופכות ממקום הפועל להכשרת אזרחים בעלי תפקידים למקום המכשיר כל אינדיבידואל לדרכו
שנים רבות עברו מאז שהובס, לוק, רוסו ועוד רבים אחרים דיברו על המצב הטבעי. אותו מצב שבו האדם התחיל את דרכו, בטרם הפך לייצור חברתי בעל רשתות חברתיות, בטרם ויתר על חירותו לטובת "האמנה החברתית".
"האמנה החברתית" הוא החוזה שנאלץ הפרט לחתום עם החברה בידיעה שעל ידי ויתור מסוים מחירותו יקבל הגנה וזכויות, ובכך לא יצטרך לחיות בהישרדות ובפחד, כי החברה היא שתגן על חייו, רכושו וחירותו, בזמן שהוא מממש ומבטא את עצמו בעולם.
כפי הנראה, זה היה הרעיון המקורי שעמד מאחורי ההתקבצות לידי חברה אנושית מאורגנת. כחברה, כמובן, היינו זקוקים ל"רועה צאן" בתור מנהיג וריבון שינצח על התזמורת החברתית – נבחר העם ועוזריו, הרועים את מרעית צאן האדם. אך לאט לאט הכוח עבר מהאדם היחיד דרך אשליית חברה אל ריבון, המחזיק בכוח ומנווט את העולם על פי דחפיו ורצונותיו ובאמצעות מאבקי אגו וכוח על שליטה בידע, ברכוש ובתודעה.
מאותו הרגע, האדם היחיד, כטיפה קטנה בלב ים נבלע ונעלם, איבד את זהותו וייחודו, בתוך ההמצאה והאשליה הנפלאה ביותר בעולם – החברה.
טביעות האצבע
בני האדם מנסים להגדיר את עצמם וזהותם על ידי איך שהם חושבים שהחברה תופסת אותם. הייחודיות אינה יכולה להתקיים ללא אישורה של החברה או התודעה הקולקטיבית המתרחשת במוחנו וחוסמת אותנו מחשיבה עצמאית וטהורה. המוסדות וההתמסדות שאנו כל כך מהופנטים אליהם ומאמינים כי הם הדבר המוחשי האמיתי שאינו ניתן לשינוי, הם הסם להמונים שמעוור אותנו, שמפחיד אותנו, שגורם לנו להיות תלותיים אחד בשני ושמעטות המחשבות החופשיות שמצליחות לפרוץ ולשנות את החשיבה המגודרת היטב. זו חשיבה שמצד אחד מפרידה ומצד שני גורמת לעדריות.
הצורה שבה אנו עובדים, מערכות החינוך, ואפילו החופשות שאנו לוקחים מפעם לפעם – נראה כי הם מבנים ממוסדים בתוך גדרות של חוסר חשיבה עצמאית ההופכים את כולנו ל'עדר כבשים' המאמינים בערכים ואמונות ורצונות, שנראה לנו שהם שלנו אך למעשה הם יצירה של מעין ישות חברתית קולקטיבית שניזונה מהפחדים ומהבורות שלנו. טלוויזיה, מחשבים וטכנולוגיה המוחזקים בידי הקבוצה הקטנה והשלטת עוזרים לייצר הפרד ומשול בצורה מתוחכמת ולשמר ולהזין את הגדרות הקולקטיביות.
איך המוסדות ומנהליה היו נראים אילו באמת החברה הייתה מתפקדת כקרקע פוריה לביטוי ומימושו של האינדיבידואל ולא כחיה המאלפת בני אדם לציות ואחידות כגוף אחד? מערכות החינוך שכל כך מתאמצות להוות כלי סוציאליזציה חזק במיוחד יכלו להיות המקום בו מאפשרים לילד להפוך להיות הבוגר שהוא רוצה להיות ולא לבוגר שהחברה רוצה שהוא יהיה. והוא, הילד-הבוגר, בתורו, ייצר יצירות שיטיבו עמו ועם האנושות ולא יהיה כחלק קטן ממכונה אחידה אלא מתוך גלקסיה אנושית המכבדת את הפרטים שבה.
אנשים שנתונים בעוני או בהישרדות יומיומית לשם ביטחון לא ממצים את היכולות שלהם. החברה היא זו שמפסידה מכך, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה ערכית. אדם אמור בזכות עצמו ובתמיכה של החברה להתאים לתוך הפסיפס החברתי ברמת דיוק גבוהה בדיוק כשם שלכל אדם יש את טביעת אצבע המיוחדת רק לו.
אדם משתמש בשכלו, כישרונותיו ויצירתיותו לשם השגת הביטחון הכלכלי, כאשר כל המשאבים הללו מתבזבזים במקום להיות מגויסים לטובת הכלל. על ידי מימוש עצמי של היחיד החברה יוצרת נשכרת. המוטיבציה לפעול בתוך החברה אינה צריכה להישען על הפן הכלכלי אלא לנבוע מתוך המוטיבציה הטבעית הטבועה בכולנו לביטוי ומימוש עצמי.
בתוך בכך, גם החינוך ישתנה באופן מהותי. הוא יפסיק להיות מקום המנסה להכשיר אזרחים לתפקידים בחברה ולתת חשיבות לציונים ותעודות כמערכת סינון לתפקידים, רמות שכר וסטטוסים. הוא יהפוך למקום המאפשר לאדם להכיר בכישרונותיו וללמוד איך הוא יכול להביא אותם לידי ביטוי ובאיזה תחום הוא יוכל להשתלב ולתרום בצורה המדויקת ביותר. מערכת חינוך כזו וחברה שחושבת אחרת ישנו גם באופן טבעי את החוקים של שוק העבודה.
אני בספק אם על ידי יצירת מפלגה או קבוצה הרוצה בשינוי יהיה ניתן לשנות מהותית מאחר וכל קבוצה שכזו תביא את אנשיה להצטרף לחוקי המשחק הקיימים, ולהיאבק בעוצמה ובסמכות כדי להשליט את רעיונותיה ודעותיה של הקבוצה, דבר שינציח את המצב הקיים ממילא. אמנם מאבק, קונפליקט ומלחמות, כפי שאנחנו עדים לאורך כל ההיסטוריה, מהווים כלים הכרחיים להתפתחות אנושית, אך יחד עם זאת, השינוי האמיתי, לטעמי, יתבצע על ידי אלה שיתעוררו מהשפעת המטריקס. הם אלה שישחררו את תודעתם ובכך ישחררו תודעות נוספות רבות, שיביאו בסופו של דבר לשינוי מהותי בכל תחומי החיים.
חשיבה עצמאית שלא במסווה
על מנת לסייע לשינוי, ההורים וגם המורים צריכים להשתנות בעצמם ובכך גם לאפשר לילדים ולדורות הבאים לפעול במציאות מתוך מוטיבציה אישית המניעה למימוש עצמי ולא מתוך דרישות החברה החיצוניות. העובדה הברורה היא שלאורך כל ההיסטוריה האנושית שינויים מהותיים התרחשו בזכות אינדיבידואלים שהעזו ללכת כנגד הדעה הרווחת ולפרוץ ולסלול דרך לכלל האנושות.
אם נכוון את ילדינו להקשיב לעצמם ולזהות את התדר המיוחד שלהם על סמך החושים הפנימיים, נאפשר להם לעשות את הבחירות המדויקות באמת עבורם ועבור המסלול התואם להם. זה נכון לבחירת המזון המתאים להם (ללא נוסחת מזון התואמת לכולם), זה נכון לבחירת סוג הבגדים התואם להם (ולא על סמך אופנות), וזה נכון לגבי כל צעד ובחירה בתחומי החיים השונים: זוגיות, פרנסה, מחשבות, תחביבים, רגשות…זה ללמד אותם להתייחס אל עצמם דרך החושים הפנימיים ולא דרך החשיבה הקולקטיבית-החיצונית.
כאשר נרגיל את עצמנו ואת ילדינו כבר מגיל קטן להיות קשובים, כל אחד לעצמו, כך יגדלו תחת כנפינו ילדים שיפרצו וישנו את המערכות והמוסדות הקיימים ויפתחו מערכות ומוסדות התומכים באינדיבידואל. כאלה המעודדים חשיבה עצמאית אמיתית ולא במסווה.
