• דבר העורכת
  • Facebook
  • YouTube
מגזין קפה – הווה עתיד אנשים
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
מגזין קפה – הווה עתיד אנשים
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
ראשי » כללי » מייד אין ישראל

מייד אין ישראל

Avatar alon

עם שתי כוסות קפה ביד, יחפה ומדברת אנגלית "שוטפת" מצאתי את עצמי מבלה לילה בתא כלא. הייתי בטוחה ששום דבר לא יפריד ביני לבין אמנון עד שהגעתי לנורווגיה

מייד אין ישראל

 "השנה", אמר לי אמנון, "אנחנו נוסעים לנורווגיה".

"מה איבדתי בנורווגיה, אמנון? מה רע לי בגבעת אולגה?", שאלתי.

אבל לאמנון היו את כל הסיבות והנימוקים: "בנורווגיה יש פיורדים. בנורווגיה יש נורדים. בנורווגיה יש טרולים. נורווגיה זה טיול לאנשים אינטליגנטיים".

נכנעתי. נימוק כזה בקלות מוציא אותי מהבית.

לכבוד הנסיעה קניתי זוג נעלי "קליגולה" חדשות כי בנורווגיה לא ראו מעולם "קרוקס" כתומות.

הגענו לאוסלו. בחו"ל אנחנו חוסכים, לא עולים על אוטובוסים, מרביצים קילומטרים ברגל כדי לחסוך. בשלב מסוים התיישבתי על ספסל והודעתי: "מכאן ברגל אני לא זזה! הרגליים הורגות אותי. נעלי ה'קליגולה' החדשות עשו לי יבלות חדשות. אני מכאן לא זזה!".

הקריאה הנואשת הזו שכנעה את אמנון שהגיע הזמן לעלות על כלי רכב כלשהו, יעלה כמה שיעלה. אז עלינו על הרכבת מאוסלו לעיר ברגן בדרך לקרחונים. ברכבת זינקתי על ספסל. חלצתי את הנעליים, הרמתי את הרגליים. בדקתי את החור בגרב ואת מידת הנפיחות ועשיתי את הקול הזה שכל אשה משמיעה כשהיא חולצת נעל לוחצת: 'א-הההה'. איזה שקט, איזו מנוחה.

אלא שזה הרגע בדיוק בחייה של כל אשה שהבעל צריך משהו.

"בילוש", אמר לי אמנון, "איך אני מת לקפה. בטח יש ברכבת קפיטריה. לכי, מותק, תביאי שתי כוסות קפה. אני אשאר כאן לשמור על המזוודות ועל התיקים".

"דיר באלק", נבחתי עליו, "שים עין על נעלי ה'קליגולה', אני הולכת יחפה". לקחתי כמה מטבעות ויצאתי לעבר המזנון. בדרך פגשתי נורווגי אסלי ושאלתי אותו בנורווגית שוטפת: "קופי? קופי?". הוא הוציא מתוכו "כן" שנשמע כמו נהמה אסמטית: "יואוו". הבנתי שאני בכיוון הנכון.

בלי ה"קליגולה" שלי

בקפיטריה שמעתי ברמקול הודעה בה שובצו המילים אוסלו וברגן. הבנתי שאני בכיוון הנכון. קניתי שתי כוסות קפה וברינה ובדיצה צעדתי לעבר הקרון. בלי להרגיש הגעתי לקצה הרכבת, כשלפתע אני רואה פסים ויערות עד… אמנון? הקרון? – אין אמנון, אין קרון, אין דרכון ואין נעליים.

רצתי בטירוף חזרה אל הכרטיסן וגמגמתי באנגלית: "נו אמנון, נו פספורט, נו 'קליגולה'". הכרטיסן הביט בי ממרום שני המטר שלו ואמר בצער ובקול חנוק כיאה לנורווגי אמיתי: "יואווו". הבנתי שממנו לא תבוא הישועה וחיכיתי בסבלנות שהרכבת תעצור כבר באיזה חור.

בנורווגיה לכפרים יש שם ארוך מאוד כשבפועל בכל כפר ישנם רק שניים-שלושה בתים. הרכבת נעצרה לבסוף בכפר כזה, והורידו אותי כך, יחפה כשכל רכושי עלי אדמות הוא שתי כוסות קפה, ישר לתחנת משטרה קטנה. אין בנורווגיה פושעים כנראה, כך שלשוטר הסימפטי היה הרבה זמן להקשיב לדרמה שלי: "נו טריין, נו מאני, נו אמנון, נו 'קליגולה', נו סליפ.. נאטינג, נאטינג…".

"יואווו", אמר לי השוטר בקולו האסמטי, פתח לי תא כלא ואמר: "סליפ! סליפ היר".

שם, בתא הכלא, הנחתי את שתי כוסות הקפה, ישבתי על המיטה ובכיתי על מר גורלי.

בנורווגיה לקירות יש ריח של סלמון, לשמיכות יש ריח של סלמון ולאכול הגישו לי סנדוויץ'…עם סלמון.

מזל שהיה לי קפה להסניף מדי פעם כדי לא להיחנק מהריח של הסלומון. כל הלילה קיללתי את האמ-אמ-אמ-אמא של מי שהביא אותי לנורווגיה.

בבוקר, מכוסה בשמיכה מהכלא ויחפה, העלו אותי על הרכבת הנכונה ולאחר מכן על מונית נכונה ישר לתחנת משטרה נכונה. כבר מרחוק ראיתי את אמנון. מגולח, מקולח, מבסוט ומתלוצץ עם השוטרים הנורווגיים. רצתי אליו וצרחתי בעברית שוטפת: "בגללך! בגלל הקפה הארור שלך ישנתי בכלא וכמעט הלכתי לגמרי לאיבוד!".

אמנון הסתכל עלי מחוייך ואמר: "את יודעת מה הבעיה אצלך? את הולכת, אבל לצערי את תמיד חוזרת!".

כאן נגמר הסיפור שלי ומתחיל הסיפור שלכן, קוראות יקרות. בכל פעם שסיפרתי את הסיפור בהופעות שלי ברחבי הארץ, ניגשו אלי צופים וסיפרו לי על מקרים דומים של פיצול פתאומי של רכבות ברחבי תבל, של הפרדות בלי מסמכים ומזומנים – סיפורים שנשמעו הרבה יותר איומים ומפחידים משלי, וכמובן ככל שעובר הזמן הם הופכים לאנקדוטות משעשעות. לפי הכלל הידוע: מקרוב טרגדיה, מרחוק קומדיה.

הסיפור האחרון ששמעתי היה דווקא ממדריך טיולים בחו"ל, שנסע עם קבוצת מיידלך מבוגרות לפריז, ובתחנת הרכבת הכי הומה בעיר הם רואים ששושנה מראש העין, שלא יודעת מילה צרפתית וגם לא אנגלית, נשארה ברכבת כשכולם כבר ירדו. המדריך סימן לה בידיים לרדת בתחנה הקרובה ולחזור אליהם, והיא עשתה סימנים שהכל בסדר והיא מבינה מה צריך לעשות.

עוברת חצי שעה ואין שושנה. עוברת שעה ואין שושנה. אבל עוד משהו מוזר קרה: אף רכבת לא עוברת, לא ימינה ולא שמאלה. דממת רכבות מוחלטת בעיר הכי הומה.

לפתע, בשיר וזמר יוצאת מתוך המנהרה שושנה, כשהיא צועדת לה לאורך הפסים. היא אמנם חזרה אבל בדרך הכי פשוטה – ברגל על הפסים. כמובן שהמשטרה הפסיקה את כל תנועת הרכבות, כי ראו דמות חשודה צועדת בתוך המנהרה. גם שושנה וגם המדריך שלה בילו שעות במשטרה הפריזאית. לך תסביר לצרפתים ששושנה בסך הכל רצתה לחזור לקבוצה ולמדריך.

      

 

 

 

Avatar

אלון סוזי |להציג את כל הפוסטים של alon


« פוסט קודם
פוסט הבא »

0 תגובות

  1. Avatar
    איילת התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 25 באוגוסט 2012 בשעה 11:11

    איך את מצחיקה אותי!!!

השארת תגובה

ביטול

חייבים להתחבר כדי להגיב.

כשהחכמה תהפוך אותנו למאהבים טובים יותר

כשהחכמה תהפוך אותנו למאהבים טובים יותר

אנשים מאבדים כיוון, הריקנות הולכת ומעמיקה, האלימות גואה, המחלוקות מחריפות והרשימה עוד ארוכה. זה נראה ומרגיש שהעולם שלנו השתגע, שזירת

אנשים נמוכים

אנשים נמוכים

עוד לא נכתב ספר ההוראות לגידול הילדים החדשים האלה ואין יכולת ללמוד מן העבר. הדרך החכמה להתמודדות מולם היא להסתכל

הרשמה לדיוור
דרוש מהפך

דרוש מהפך

מערך שלם של אבחונים בנינו כדי לאפשר לילדים שלנו להגדיר את עצמם דרך העיניים המוגבלות שלנו. כן, אצלנו נמצאת המוגבלות

"העיוות זועק לי מכל פינת מציאות שאני נתקלת בה"

"העיוות זועק לי מכל פינת מציאות שאני נתקלת בה"

במשך שנים שימשה כעיתונאית בערוצי תקשורת מובילים וסיקרה את המערכות הפוליטיות, אך חייה השתנו בקיץ 2011, עם פרוץ מחאת

אודות Cafe

מגזין cafe מעניק ידע חדש, תובנות רחבות ונקודות מבט שונות ומגוונות בכל תחומי החיים: התפתחות אישית, חינוך, חברה, כלכלה, טכנולוגיה, הורות ועוד.

המגזין נולד בשנת 2011 בעקבות הרצון לעזור לבני האדם לחולל שינוי בחייהם, להגמיש את מסגרות החשיבה שלהם, להתחבר לכוח הפנימי והאמיתי הקיים בתוכם ולהתחבר לעולם חדש המציע יצירתיות גדולה, חשיבה חסרת גבולות ותוכן חדשני בכל טריטוריות החיים. הוא נועד לזרוק חכה לאלו הסקרנים לדעת, המתמידים לשאול והחפצים לפרוץ דרך הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית
לפרטים נוספים כנסו לאתר שלי:
www.sarit-zs.co.il

הרשמה לדיוור
קטגוריות
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • טכנולוגיה ויזמות
  • רוח ומדע
  • כלכלה
  • עולם הרכב
מגזין קפה
  • דבר העורכת
  • ראשי
  • תנאי שימוש ותקנון
  • הצהרת נגישות
נבנה ע"י ByTheWeb

סרגל נגישות

    • visibility_offהשבת את ההבזקים

    • titleסמן כותרות

    • settingsצבע רקע

    • zoom_outזום (הקטנה)

    • zoom_inזום (הגדלה)

    • remove_circle_outlineהקטנת גופן

    • add_circle_outlineהגדלת גופן

    • spellcheckגופן קריא

    • brightness_highניגודיות בהירה

    • brightness_lowניגודיות כהה

    • format_underlinedהוסף קו תחתון לקישורים

    • font_downloadסמן קישורים

    • לאפס את כל האפשרויותcached

    • נגישות לייט
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס