קאט דה בולשיט?!

'כת' גועלית של היפסטרים חסרי כשרון השתלטה על העולם. רואים אותם בכל מקום. הם מתנהגים כמו ההשלמה האוטומטית של גוגל – בטוחים שהם יודעים יותר טוב ממני למה התכוונתי. למשל שלא מתאים לי לשבת במסעדה בלי מוסיקה רועמת, כי התכוונתי שאני לא צריכה לשוחח. על מה יש לחפור או להקשיב למישהו? נורא ניינטיז.

הם חורצים את דעתם על כל דבר וכל  אחד במילה אחת מלווה בתנועה דרמטית, יורים את המילים לתוך החלל במהירות בלי להקשיב, רק לענות. הם מספרים על כל החברים שלהם ש"הוא נורא כשרוני", מגלגלים אישונים לאחור אם מישהו מזכיר קונספט שנולד לפני דקה ונראים "די, אני לא מכיר אותך" אם מישהו מזכיר מותג שנולד לפני יומיים. בטוחים שכל מחשבה שלהם היא רעיון לסטארט-אפ ושכל שתי מילים שהם חיברו על פתק זה סלוגן ג-א-ו-נ-י שבטוח מזכה אותם בתהילת עולם.

מאיפה הם הגיעו? מבית היוצר של אלה המאמינים שהצלחה נמדדת בצבירת עושר ואם לא זה, אז לפחות ב"להיות מפורסם". שהכריזו שאין אבחנה בין תרבות גבוהה ותרבות פופולארית ושגם פרסום בפייסבוק הוא אמנות. שמלמדים ילדים לשבת מול המראה בחדר ולהקליט סרטון יוטיוב המלמד איך משתמשים במתלתל חשמלי, כי זה יוביל להקמת מותג-ידע חובק עולם הנושא את שמם. ושאם יש לידו סרטון יותר משמעותי שקיבל הרבה פחות צפיות, סימן שהוא פחות חשוב כי "חכמת ההמון" יודעת וקובעת, למרות שבין ארבע קירות ההמון הוא כזה…שיואו, אתם יודעים.

ה'כת' הגועלית הזו היא תולדה של תפיסה הגורסת שהאמירה "לא בא לי" מפי ילד בן שלוש מעידה על עצמאות. שחושבת שלישון ברחוב בתור לאייפון 6 זה לווינרים או ללוזרים – תלוי מה אמרה על זה ביונסה, שמחזיקה פחית קולה ביד ומזבלת על חווית המותג שנוגעת לה במקום בראשיתי כזה. שכל כך עסוקה בלרדוף אחרי טרנדים, שהיא לא יודעת לעשות שום דבר בסיסי עבור אף אחד, כולל עצמה, ושכל הזמן צריך לנקות אחריה כי לנקות זה לא מה שבא לה לעשות כרגע. בארררור. שמשקרת לילדים שלה לתוך הפנים כדי לעשות עליהם קופה.

רק תעיפו מבט בכל כלי תקשורת ותראו כמה פרסומים יש לקורסים מ-אגניבים ליזמים צעירים המבטיחים הצלחה ממש בסוף כסלו תחילת נובמבר (שזה אוטוטו האמת) או כל מיני סוגים אחרים של תהילת עולם לחסרי כישורים.

העובדות

95-90% מהסטארט-אפים נכשלים. למשקיעים זו כביכול מכה לא-קריטית מדי בכיס כי מחמשת האחוז הנותרים שכן מצליחים הם עושים קופה יפה. לילדים זו התרסקות כי הם היו בטוחים שהם עמדו להזניק את אפל 2. אבל לא להרבה זמן: הם לומדים מהר לא לקחת קשה את הכישלון, כי הטעות לא יוצאת להם מהכיס, רק האגו. כדי לחפות על העובדה שהם לא בני אלים, הם נהיים יותר היפסטרים, ויותר גועליים לסביבה הנחותה בעיניהם. הם עפים על הכישלון של עצמם והופכים אותו לטרנד, אבל רק אם הם עשו מללא כסף, לא דקה קודם.

רק שלאחרונה מישהו החליט לבדוק את ענן הבולשיט הזה שגם בלי בדיקה רואים אותו ברור ומרחוק. גוף יעוץ למשקיעי הון סיכון בדק 101 'דו"חות נתיחה שלאחר המוות' של סטארט-אפים; כי אלה עם הכסף מתעוררים יותר מהר להבין שהם עובדים על עצמם. הם חיפשו להבין את הסיבות לכישלון על פי גרסת היזם. הילד ההוא עם הרעיון שהיה בטוח שהוא אוטוטו מרים משהו שגוגל תרצה לקנות במיליארד דולר.

סטארט-אפים נכשלים כי:

ב- 42% מהמקרים לא היה בשוק צורך למוצר

ב- 29% מהמקרים נגמר להם הכסף

ב- 23% מהמקרים הם בחרו את הצוות הלא מתאים

ב- 19% מהמקרים הם הובסו על ידי מתחרים

את שאר הסיבות תמצאו כאן.

הנתונים שלמעלה מאמתים כמה פרטים על יזמי דור הבולשיט ההיפסטרים. בעיקר את ההבנה שיש להם תקלה רצינית בראיית והבנת המציאות. מה שמכעיס אותי בכל העניין הוא, שרוב הילדים לא נולדים עם תקלה כזו. המבוגרים סביבם גורמים אותה ומטפחים אותה עד שהיא הופכת עצמאית. לגדל ילדים בעולם של שקרים ולתת להם להתרסק רק כדי לא לומר להם את האמת – זו פחדנות ובריונות. גם חוסר אחריות. גם הופך אותם לתלותיים בשקר ובמי שיכול לממן אותו.

בריונות, כי דוחפים את הילדים לידיים של מערכת כוחנית שהמניעים שלה אינם נדיבים לשום דבר ולאף אחד. מי שדוחף את הילדים, צריך לדעת שהוא משרתם של בריונים ולא משנה אם זו החברה, בית הספר, ההורים, החברים, מדריכים, מדיה או כל דבר אחר.

אם עד לנקודה הזו אני מרגיזה אתכם בואו נשאל אחרת: מה לא רואים עוכרי ישראל המתרבים לאחרונה בקצב מסחרר? מראים להם עובדות והם – כאילו שהצליבו להם את החיווט בראש – רואים הכל ההיפך. מה לא ברור להם? איך זה יכול להיות שהם אומרים אמן על דברי טרוריסטים ורוצחים, וסומכים עליהם ידיהם לשבת בוועדות קריטיות באו"ם? איך זה יכול להיות שהם מעדיפים להאמין לפרשן חדשות שאומר ש"אין הוכחות ממקורות ניטראליים" על דיווחי נפילות טילים מטעם דובר צה"ל כשבאותו זמן רשת החדשות שלהם מתייחסת לכל פיפס של דוברי חמאס כאמת התורה? יודעים מה, עזבו אותנו. איך זה שהם מתייחסים בכזה זלזול מתנשא לצילומים ולסרטונים שמוציאים תושבי סוריה ומבטלים את מה שרואים בהם כ"לא אושר על-ידי מקור רשמי"? זה הצד הקשה של עידן הבולשיט, אבל זה בא בדיוק מאותו מקום – שיטת התנהלות המבוססת על אי אמירת אמת, המשרתת דבר אחד – צבירת עושר וכוח אצל מעטים, על חשבון מיליוני אנשים אחרים. ומה הם יודעים לעשות עם הכסף וההשפעה? לגדל עוד יצורים דומים להם ולהבטיח לעולם עתיד אפל.

ילדי עידן הבולשיט, בני כת ההיפסטרים הגועלית והכל-כך מלאה בעצמה, הם ילדים החיים בשקר. מי שמשקר להם מסתיר מהם את האמת מסיבה פשוטה: היא דורשת התמודדות. אבל לא בא לו, לכן הוא מסתיר. זה שאחר-כך הילדים יתנפצו, זה רק אחר כך, לא עכשיו. מהו בעצם הדבר אותו מסתירים? את מצבה האמיתי של החברה, של האנושות. מלחמת העולם השלישית התחילה כבר מזמן אם לא שמתם לב עד עכשיו. בוקר טוב.

ההזדמנות

דווקא מתוך המצב הזה מגיעה ההזדמנות הבאה: ללמד את ילדי עידן הבולשיט איפה הם חיים, לשים לב למה שקורה לעולם ולאנשים, ושהדרך שיש בה הכי הרבה אופציות לאדם ממוצע להצליח כיום, היא באמצעות עזרה לאחרים ולעצמו באותו זמן. להסתכל על העולם דרך החור בחברה, החור באוזון, ולא דרך החור בגרוש. לא חייבים למדוד הצלחה בפרמטר יחיד, אפשר למדוד אותה בשניים, שלושה, ארבעה פרמטרים ויותר ולשתף הרבה אנשים.

מי זכתה בפרס נובל לשלום לפני מספר ימים? מללה יוספזאי, בת 17. מה היא עושה בחיים? פעילת זכויות אדם וחינוך. כמה כסף יש לה? עכשיו כבר יהיה לה כמה שמקבלים זוכי פרס נובל. מה היא מתכוונת להשיג? חינוך לבנות במחוז בפקיסטן ממנו באה, שם אסרו הטאליבן על חינוך לבנות. היא תצליח? סביר להניח ולא רק בפקיסטן. למה? כי היא תיעזר בהמון אנשים אחרים, שיעזרו זה בזה, כדי להשפיע על מהלכים. איפה הכסף? איפה שהוא יביא הכי הרבה תועלת להכי הרבה אנשים. זה ההבדל בין יזמי דור הבולשיט, שלא טורחים אפילו לבדוק מה התועלת שצריכים אנשים, לבין דור היזמים החדש, המתבונן על המציאות בעיניים פקוחות ומבין שההזדמנות היא בדלדול כוחה של הבריונות, לא בהשתעבדות אליה.

ולא חייבים להיות מללה יוספזאי כדי להרים יוזמה שתשאיר את הבולשיט מאחור. אני משתתפת כרגע בקורס שלוקחים בו חלק 29 אלף יזמים חברתיים מכל העולם והרעיונות שאני בונה ורואה שם כולם מבקשים להיטיב עם האנשים והכדור עליו אנחנו חיים. הדוגמאות נעות על ציר המתחיל מדברים שלנו יכולים להיראות זעירים, כמו: הנגשת מידע בסיסי מאוד לאנשים החיים ללא תקשורת באיזורים נידחים דרך אפליקציות העוזרות לכל אחד לשפר את תרומתו למצב האקולוגי במעשים קטנים ומצטברים, עבור ביזמות המשנה את מצב החקלאות והכלכלה במדינות שלמות דרך הנגשת כלים פשוטים שלא היו קיימים שם קודם, ועד ליצירת תאגידים שיתופיים המורכבים ממאות בעלי עסקים זעירים האוספים יחד חלק מההכנסות שלהם כדי לקדם פרויקטים חברתיים בתחומי הבריאות, החינוך ועוד המון המון רעיונות שרובם כבר בשלבים שונים של ביצוע.

כל זה קורה תוך יצירת מודלים עסקיים העוזרים לכולם להרוויח ולשפר את מעמדם הסוציו-אקונומי, ובשיתופי פעולה המפילים חומות ישנות בין מעמדות, מוסדות השכלה, גורמי ממשל, בעלי עסקים, בעלי ממון, עמותות שלא למטרה רווח, עמותות שכן למטרת רווח. רק להבין שזה לוקח מאמץ ועבודה, לשים לב למה שקורה מסביב, למה אומרים האנשים, בלי לשאוף למיליונים קלים על חשבון אחרים.