alonלאחרונה פנו אליי מטפלים ומטופלים שדיווחו על עייפות ותקיעות בתהליכים הטיפוליים. הסיבה לכך: התמכרות לרגש. במילים אחרות: טחינת מים. להם ולכם מוגש הצעד הראשון, לשאול את השאלה הנכונה: לא מה אני מרגיש אלא מה אני מבין?
לאחרונה פנו אליי מספר מטפלים ומאמנים אשר חווים עייפות רבה מהתהליך הטיפולי. כאשר שאלתי אותם לגבי נושא הטיפול הם תיארו התמודדות עם עוצמות של רגש לא פתור שחוזר על עצמו. על מנת להתמודד עם המצב הם ניסו לחבר את המטופל אל רגשותיו ולשחרר אותם. כולם תיארו מצב שבו למרות הבעת הרגש ושחרורו, המטופל לא חווה ריפוי ולא שינה את מצבו. לדבריהם, הם כבר עייפים מ"טחינת המים" הלא נגמרת והדחיסות האנרגטית של הדשדוש בבוץ.
הכלים הטיפוליים הרגשיים נפלאים כמעוררי רגשות מודחקים וקונפליקטים לא פתורים, אך אין ביכולתם לחולל שינוי מהותי. לכן ייעצתי להם לנסות כיוון אחר. הנחיתי אותם לבקש מהמטופל לנסות להבין את מצבו במקום להרגיש אותו. כאשר יש עצב, שנאה או כעס, חשוב להבין כי הרגש השלילי נובע מחוסר הבנה שיוצר קונפליקט פנימי לא פתור. הקונפליקט הוא תוצר של מפגש עם חוויה שאינה מוכרת ואינה מובנת.
לדוגמה: כשאדם מתמודד עם פרידה ואינו מבין את סיבתה ואת השיעור שלפניו. האדם החווה את הקונפליקט לא יודע כיצד להתמודד עם המצב וחווה תסכול ופחד. במצבים אלה אנו מגיבים מתוך הזדהות רגשית עם המצב, ולכן איננו חווים את הבהירות הנדרשת על מנת לזהות מול מה אנו עומדים וכיצד לשנות את המצב. חוסר ההבנה בנוגע לפיתרון הקונפליקט יוצר תחושת חוסר שלמות. מצב זה לעיתים מוביל לחוסר רצון להרגיש את הכאב ולניסיון להדחיקו.
במצב כזה אכן חשוב לעזור לאדם להעלות את הקונפליקט ולאפשר לרגשות המודחקים לעלות, אך מהרגע שהקונפליקט עלה ואתו הרגש שמלווה אותו, יש לפנות אל החלק החושב ולהתחיל לזהות את המצב במקום להמשיך להזדהות אתו. מרגע שהרגש עלה אין צורך 'לעודד את האדם להביע אותו מכיוון שמעבר לתחושת שחרור לא מתהווה מערך של שינוי תפיסה. כל עוד התפיסה הישנה אשר יצרה את הקונפליקט לא משתנה, המצב יחזור על עצמו ואתו יחזרו הרגשות הישנים. הבעת רגשות אינה משנה את הרגשות, לעיתים היא אפילו מעצימה אותם. אנשים חווים תחושת קורבנות במשך שנים רבות למרות שהם מביעים את רגשותיהם ואת תסכולם שוב ושוב.
ההבעה וההיאחזות ברגש השלילי נובעים מסוג של התמכרות. הבעת הרגש יוצרת תחושה של שחרור ולעיתים אפילו תחושה של כוח. כך למשל, הבעת כעס יכולה ליצור תחושה של שליטה במצב והבעה של שנאה יכולה ליצור תחושה של הגנה מפני פגיעה רגשית. כאשר מטפל או מטופל מתרכזים בהבעת הרגשות כמהות התהליך הטיפולי, בשלב כלשהו ישנה עייפות מהתהליך ותחושת השחרור הזמנית מתחלפת בתחושת תקיעות.
די לחלב שנשפך
כאשר מתבוננים בתהליך ההתפתחות של בני האנוש אנו יכולים להבין כי האדם התפתח ממצב שהוא ראשית למד את הגוף שלו ולאחר מכן למד על הקשר בין הגוף לנפש, שהיא מעוז הרגשות. אך ההתפתחות אינה שלמה כאשר היא נשארת ברמת הקשר בין הגוף לנפש.
ישנה התפתחות תודעתית כלל אנושית אשר מביאה את ההבנה כי הרוח של האדם היא הסיבה והמסובב להכל. כל רגש שקיים נובע ממצב רוחני/תודעתי כלשהו וכאשר הוא משתנה גם הרגש משתנה. למשל, כאשר אדם כועס או פגוע מבן זוג שבחר לעזוב אותו, הוא צריך להבין שיש סיבה גבוהה יותר למצב. ייתכן שבן הזוג, בגלל התדר המסוים שלו, אינו משרת את ההתפתחות ברמה הנשמתית והפרידה היא מדויקת. למרות שהאדם יביע את הרגש השלילי ויסלח לבן זוגו – הוא לא יחווה שלמות הבנתית. מתוך חוסר הבנה הוא עלול להמשיך לנסות להחזיק בקשר או לחפש את אותו התדר אצל בן זוג אחר והמצב יחזור על עצמו יחד עם הרגש שמלווה אותו. לעומת זאת, כאשר בתהליך הטיפולי יעלו ההבנות בנוגע למהות ומשמעות הקשר ולסיבה הרוחנית לקיומו ולסיומו, יוכל האדם להתייחס למצב בצורה חכמה ומדויקת ולשנות את דרך חשיבתו ואת ההתנהלות שלו. דבר זה יוביל לכך שהוא ייצר שינוי מהותי בחייו.
כל חוויה אשר חווה האדם: פיטורין, מחלה או פרידה, היא תוצר של מצב תודעתי המתבטא בבחירות מודעות ולא מודעות. כאשר מתייחסים לחוויה דרך הרגש בלבד, כל שניתן לעשות זה "לבכות על חלב שנשפך" ולסלוח למי שפגע. אך על מנת לייצר שינוי מהותי יש להתחיל לשאול את השאלות הנכונות אשר יובילו לתהליך הבנה שישלים את התמונה. התמונה השלמה שתתקבל תאפשר נקודת התייחסות חדשה שתוביל לשינוי.
מסיבה זו אני מנחה את כל אלה שנתקלים במצב רגשי שמערבב ומסחרר אותם להניח רגע בצד את הרגשות ולהתחיל לחשוב על המצב בבהירות. מובן שעל מנת להגיע לתשובות עלינו להיות בעלי ידע על הסיבה לתהליכים המתרחשים ברמה הארצית, ולדעת להתחבר לנשמה על מנת לזהות את המשמעות של התהליך ברמה האישית.
ככל שאנו צועדים אל עבר העידן החדש הולך ומתבהר לנו כי על מנת להתמודד עם תהליכי השינוי המואצים עלינו לרכוש כלים של ידע ותודעה. הצעד הראשון אל עבר ההתפתחות הזו היא להפסיק להיאחז בצורך להרגיש, ולשאול את השאלות הנכונות. הטיפ הראשון שאני מציעה בדרך לשינוי התודעתי המיוחל הוא לשאול: לא מה אני מרגיש אלא מה אני מבין?
