• דבר העורכת
  • Facebook
  • YouTube
מגזין קפה – הווה עתיד אנשים
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
מגזין קפה – הווה עתיד אנשים
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
  • ראשי
  • רוח ומדע
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • כלכלה
  • טכנולוגיה ויזמות
  • עולם הרכב
ראשי » התפתחות אישית » 69 צפונה

69 צפונה

Avatar alon

געגועים ונוסטלגיה – אחים תאומים אך לא זהים. שניהם יכולים בקלות על ידי הבמאי להפוך למלכודת קיטש וקבעון. אנחנו, ילידי 69 וצפונה, לעיתים לוקים בתופעת "געגועיות יתר", שבקלות מסרסת. הפתרון שלנו הוא להתחיל להתרפק לא על העבר אלא על העתיד

69 צפונה

אני יליד 69, בן בכור מבין ארבעה אחים, גדלתי ונולדתי במגדל העמק. מקום חם ואוהב אדם, מלא ירוק לתפארת הבריאה.

בזמן מלחמת יום הכיפורים, בעודי בן 4, אמי, כבעלת מכולת, הייתה מתרוצצת בין המקלטים. אבי התגייס למלחמה, ואני מצאתי עצמי נשאר לא פעם לשמור על אחי האהוב, אופיר. הייתה לי מכונית פלסטיק אדומה, "קארטינג" סטייל שמאוד אהבתי. באחת הירידות למקלטים היא כנראה נגנבה ואבדה לי. אני זוכר את עצמי שנים אחרי מחפש אותה בין הבתים, ומבקש מאמי בעיניים דומעות שנעשה את הסיבוב האלף כדי למצוא אותה.

ביום ההולדת ה-18 שלי, ביקשתי מאמי שנצא לסיבוב כדי לחפשה שוב. אמי אחזה בי בחיבוק אוהב, מלא אמפטיה ואמרה:"איילוש, אולי הגיע הזמן שתבין, המכונית האדומה לא תשוב. בוא תלמד נהיגה, תקנה לך פיאט פונטו אדומה".

חייכתי בבושה…האמת? עד היום כשאני מבקר שם, אני מוצא עצמי מטייל בין הבתים בתקווה למצוא אותה….

געגועים ונוסטלגיה הם אחים תאומים אך לא זהים. דומה שהם מופרים מאותה ביצית וזרעון, ושתחת השפעתם נמצא עצמינו לבטח עם לחלוחית קלה של דמעה מהולה במחנק גרוני ומבט בוהה למרחק כמו צופה בעולמות של פעם שכנראה אף פעם לא ישובו. כמו בדרמה אמריקאית, מה שיקבע את ההבדל בין דרמה איכותית לכזו שנופלת במלכודת הקיטש היא מידת ההשענות של הבמאי על בלוטות הרגש והקבעון של חומרי הגלם המוכרים והנדושים. ההשענות על הערגה והעיניים המצועפות אל העבר יכולה להיות חומר גלם איכותי לבנייה, התרעננת והתחדשות ובאותה מידה יכולה להפוך לקבעון.

אתם יודעים למה כוונתי, הרי מדובר באותם טעויות ומשברי עבר, שלעתים מותירים את בעליהם בצער וחרטה ובאי יכולת להתרומם. הם כמו מתאגרפים בקרב החיים שממתינים לספירה לאחור של השופט.

אחרוני ה"איסטווידים" הקשוחים שעוד נשארו בעולם הזה יעמדו בפני כל איום על חשיפת רגשותיהם מלבד האיום הגדול על קשיחותם, והוא סימן קטן מהעבר שמחזירם בערגה לימים שכנראה בגללם הם נעלו את שערי הלב בפני סביבתם ועצמם. זה יכול להיות בית משיר, פרצוף מוכר מהעבר, ניחוח מוכר של אפיה שמציף את הגעגועים לבית אמא…ולא בכדי הם בחרו לנעול ולמתן את בלוטות הרגש. הם הפנימו את המתכון ששמור למצליחנים שבנו והוא להתחבר לשעון מפת הדרכים של החיים, להתמקד בתוכניות ברורות מטרה, לייצר אנרגיית עשייה שבה מיכל הדלק לעולם לא אוזל ולהיות בתנועה ועשייה ללא חת. את הנוסטלגיה והאפשרות לבלטות הדמע והרגש לפרוץ הם משאירים רק לסופ"שים.

קצרים וארוכים

אז למה הטייטל 69 צפונה? ראשית, כי זה סקסי ומפתה. שנית, וקצת יותר ברצינות, כי שמתי לב לתופעה של ילידי שנת 69 וצפונה, ואני ביניהם, שנקראת: "געגועיות יתר", המסרסת לעיתים את העשייה ומסרבת לפנות לנו מקום.

שלישית, במפת הדרכים של אנטומיית גופינו הראש נמצא בקצה הצפוני. לא אחת, למגינת ליבינו, אנחנו מתנהלים ונשלטים על ידי איזורי הרבייה שבצפון גופינו, שמה לעשות, הם מנוהלים על ידי האגו והילד שבנו, שהוא בעל סף תסכול נמוך וחשיבה למרחק של 2 ס"מ אחורה.

למה אנחנו עצובים כל כך בגעגועים? למה בלדה קיטשית משנות ה-60 וה-70 יכולה לעשות מה שאלף שעות אצל פסיכולוג לא מצליחות? אולי כי אנחנו מתגעגעים לעצמינו? אולי כי אנחנו מתגעגעים לרגעים בהם הסרנו את מחיצות האגו? לימים בהם הרשינו לעצמינו ליהנות מדברים פשוטים? לימים בהם נשמנו בין מלחמת ההשרדות הראשונה לשניה?

אולי אנחנו מהלכים מתוסכלים ונופלים פעם אחר פעם למלכודות אותן אנו הצבנו בעצמינו לעצמינו, כאשר נשענו על העבר במקום ללמוד ליהנות מהחדש ומהחוויות החדשות של החדש.

הגיע הזמן שאנחנו, 69 וצפונה, נגשים את הסודות הכי מביכים, נשתטה ונרגיש הכי רציניים, נשאר ממוקדים אך בשיא הרצינות ועדיין ספונטניים להצחיק, נתמקד ונאמין בדרכינו, בידיעה שהיא המדויקת והמתאימה לנו, נמשיך להתרפק על העבר אך בו זמנית לייצר חוויות חדשות כדי להתרפק על העתיד.

החיים…אני לומד בכל פעם מחדש, הם גם קצרים אך עם זאת ארוכים, תלוי באיזה גודל או רוחב בחרנו.

 

Avatar

אלון סוזי |להציג את כל הפוסטים של alon


« פוסט קודם
פוסט הבא »

0 תגובות

  1. Avatar
    אלי התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 22 ביולי 2012 בשעה 23:01

    אולי פעם היה פה טוב אבל אולי בעתיד יהיה עוד יותר טוב

השארת תגובה

ביטול

חייבים להתחבר כדי להגיב.

אני המורה והתלמיד

אני המורה והתלמיד

תמיר ללוז מטשטש את הגבולות בין תפקיד המורה לתפקיד התלמיד. הוא, שמשמש כמחנך ומורה במערכת החינוך בישראל, מוצא עצמו לרוב

כשהחכמה תהפוך אותנו למאהבים טובים יותר

כשהחכמה תהפוך אותנו למאהבים טובים יותר

אנשים מאבדים כיוון, הריקנות הולכת ומעמיקה, האלימות גואה, המחלוקות מחריפות והרשימה עוד ארוכה. זה נראה ומרגיש שהעולם שלנו השתגע, שזירת

הרשמה לדיוור
דרוש מהפך

דרוש מהפך

מערך שלם של אבחונים בנינו כדי לאפשר לילדים שלנו להגדיר את עצמם דרך העיניים המוגבלות שלנו. כן, אצלנו נמצאת המוגבלות

"העיוות זועק לי מכל פינת מציאות שאני נתקלת בה"

"העיוות זועק לי מכל פינת מציאות שאני נתקלת בה"

במשך שנים שימשה כעיתונאית בערוצי תקשורת מובילים וסיקרה את המערכות הפוליטיות, אך חייה השתנו בקיץ 2011, עם פרוץ מחאת

אודות Cafe

מגזין cafe מעניק ידע חדש, תובנות רחבות ונקודות מבט שונות ומגוונות בכל תחומי החיים: התפתחות אישית, חינוך, חברה, כלכלה, טכנולוגיה, הורות ועוד.

המגזין נולד בשנת 2011 בעקבות הרצון לעזור לבני האדם לחולל שינוי בחייהם, להגמיש את מסגרות החשיבה שלהם, להתחבר לכוח הפנימי והאמיתי הקיים בתוכם ולהתחבר לעולם חדש המציע יצירתיות גדולה, חשיבה חסרת גבולות ותוכן חדשני בכל טריטוריות החיים. הוא נועד לזרוק חכה לאלו הסקרנים לדעת, המתמידים לשאול והחפצים לפרוץ דרך הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית
לפרטים נוספים כנסו לאתר שלי:
www.sarit-zs.co.il

הרשמה לדיוור
קטגוריות
  • התפתחות אישית
  • חינוך והורות
  • טכנולוגיה ויזמות
  • רוח ומדע
  • כלכלה
  • עולם הרכב
מגזין קפה
  • דבר העורכת
  • ראשי
  • תנאי שימוש ותקנון
  • הצהרת נגישות
נבנה ע"י ByTheWeb

סרגל נגישות

    • visibility_offהשבת את ההבזקים

    • titleסמן כותרות

    • settingsצבע רקע

    • zoom_outזום (הקטנה)

    • zoom_inזום (הגדלה)

    • remove_circle_outlineהקטנת גופן

    • add_circle_outlineהגדלת גופן

    • spellcheckגופן קריא

    • brightness_highניגודיות בהירה

    • brightness_lowניגודיות כהה

    • format_underlinedהוסף קו תחתון לקישורים

    • font_downloadסמן קישורים

    • לאפס את כל האפשרויותcached

    • נגישות לייט
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס